Page 118 - גג 47 16במאי
P. 118
חיים ספטי
תודעת המוות של ד ִוד רפאל
סיפור
ׁשֹו ֶטה אתה ,מבקש להעלים מתודעת ָך את המוותְ ,מ ׂש ְר ֵטט תמרו ֵני-הסחה ְּבמחשבת ָך.
אוחז ָמ ֵגן ועל גופ ָך שריון-ברזל ,והמוות ְּבא ִדתמינונפ ָךשָ .ך ִּב ִזהרצולע ָ ָתך, עֹו ֵר ְך
כביכול .אף חופר אתה תעלות-מכשולים ואתה ְקרבות אבודים-מראש
וידי ָך חוצבות בהם ואף סֹו ֵבב ְּבהרים ועיני ָך תרות אינו מנצח לפי שעה,
אל החומה ,לעבותה ּו ְב ַכ ִּׁשיל ועֹו ְמסֹות אבני-ענק על סביב ִל ְמצ ּודת-רוח ָך,
ַא ַחר סלעים ִּב ְכ ִפי ֵסי עץ ובפטיש
גב ָך ל ֵׂשאתן
ולהגביהה.
עומד על ארון הבגדים .דוחק ראשו בין סורגי החלון הגבוה .רגליו בנותַ -ה ּ ֵׁשש אינן
יציבות על ערימת הספרים המ ֻג ּבבת על הארון .מביט ַּב ָׁש ַמ ִים ,תר ַא ַחר מטוסים ֶׁש ֵירגש ּו
אותו באותות מלחמה.
-ד ִודֵ ,רד מהארון ,עוד ִּתי ּפול ותמות חלילה.
-אני רוצה לראות את המלחמה.
-המלחמה רחוקה מכאן ,היא בסיני ,לא תוכל לראות כלום.
-אני יודע ,אבל מטוסים אולי טסים ְל ָׁשם ַּב ָׁש ַמ ִים שלנו.
-סיני רחוקה ,מטוסים טסים ְל ָׁשם מבסיסים יותר קרובים לשם ,לא ִמ ְּל ַי ֵדנ ּו.
ֵה ֵסב פניו כלפי מטה אל אמו ,שעמדה מתחתיו ,נכונה לקלוט אותו בידיה אם ִי ּפול ,והסב
ראשו שוב אל החלון:
-אני מוכרח לראות את המלחמה ,אולי לא יספיקו להם המטוסים ִמ ּ ָׁשם והם ישלחו
מטוסים ִמ ְּל ַי ֵדנ ּו.
הוסיף לדשדש ברגליו על ערימת הספרים ,מבקש למצוא מעמד יציב לרגליו ,מפיל ספרים
בודדים אל תוך ידיה החרדות של אמו .שוב פנתה אליו ,ועתה התרצה וירד אל בין ידיה
המושטות לקראתו.
בלילה ,בחשיכה ,במיטתו ,שמע לפתע את קולה של אמו:
-שמואל ,אתה מוכרח לדבר עם ד ִוד .סכנת נפשות ִאתו .הוא טיפס היום על ארון הבגדים,
ושלשום אמרה לי חנה ,כולה מבוהלת ,שהיא ראתה אותו עומד על המעקה של גג
הבניין ,מחזיק בידיו במוט ברזל שהבסיס שלו בנוי בתוך המעקה ,ומסתכל סביב .נשמתה
ַּגג גיליון 116 47
