Page 119 - גג 47 16במאי
P. 119
כמעט פרחה ,אבל היא לא העזה לצעוק אליו ש ֵירד ,כי פחדה שייבהל ו ִי ּפול ,וחיכתה כמה
דקות ,עד שהוא ָי ַרד מהמעקה ,והיא מהרה א ַלי .ככה הוא עלול למות לנו יום אחד.
דיברתי אתו שלשום ,אבל כנראה שזה לא הספיק ,והיום הוא טיפס על הארון.
-טוב ,אני אדבר אתו בבוקר .עכשיו 'לילה טוב'.
-לילה טוב.
עוד רגע של שקט בחשיכה -ובטרם נפלה עליו התרדמה הרהר ד ִוד :מה חושב מי שמת?
***
כשנתיים לאחר מכן ,הוא ברחוב סמוך לביתו ,ולפתע ראה המון אנשים הולכים ָּברחוב
וקרבים לעברו .המון צפוף ,הולך ל ִאטוִ .מ ֵהר ועלה על המדרגות שבפתח אחד הבתים,
לבל יעמוד בדרכו של ההמון .ילדים נקבצו סביבו וממולו ,מעבר לשפת הכביש הנגדית,
מביטים במחזה הלא-מובן .אט-אט קרב ההמון ,ובתוכו הבחין לפתע בארון עץ פתוח
שנישא על כתפי אנשים ,ואיש צעיר גלוי-פנים מונח בתוכו" .מת ,מת" ,לחשו סביבו
ילדים .המסע חלף על פניהם ,והוא נותר לבדו על המדרכה ,מביט ַּבילדים ,ששבו אל
משחקיהם.
דיוקן-פניו של האיש הצעיר צף ועלה במחשבתו ,צף ועלה ,צף ועלה" .מי שמת לא
חוזר" ,נזכר בדבריה של סבתו מצד אביו ,כשלוש שנים קודם לכן" .לא תוכל לראות עוד
את סבא".
-מאיפה הוא לא חוזר? שאל אותה.
-מחוץ לארץ ,התערבה אמו בכעס בשיחה ואמרה לסבתו כמה מילים ְּבשפה שלא ידע.
-אבל בחוץ לארץ אנשים חיים ,אמר.
-בגיל חמש אתה רוצה להיות עם מחשבות של זקן? גערה בו אמו.
הביט נבוך בסבתו ,שהביטה ִנ ְכ ָחה כלא-שומעת ,מתחמקת ממבטו ,והשתתק" .מה הם
מסתירים ממני?" חשב.
-ועכשיו נביא לילד שלנו תה עם עוגיות ,התחנחן בעליצות קולה של אמו ,והיא ניגשה
אל המטבח ושבה ,נושאת בידיה מגש קטן ובו עוגיות שוקולד.
-ותיכף אכין את התה לילד המתוק שלי ,הוסיף קולה להתחנחן בעליצות ,התרפקה עליו
וליטפה את ראשו ְּב ַר ּכ ּות:
-מתוק שלי.
חש אי-נוחות מביטויי עליצותה ,שלא התיישבו בדעתו עם רצונה שלא לאפשר לסבתו
לספר לו מאיפה סבו לא חוזר.
-הילד חכם ,הוא לא טיפש!ֵ ,ה ֵפר לפתע את הדממה קולה של סבתו בכעס פורץ.
ַּגג גיליון 117 47
