Page 120 - גג 47 16במאי
P. 120
-אני אחראית לגידולו הגיבה אמו בחמת-זעם ,ומלל שופע ַּבשפה שלא ידע החל שוטף
מפיה לעבר סבתו .לפתע עצר קולה:
-קח כמה עוגיות וצא לשחק ,פנתה אליו בעדינות פתאומית.
***
בשנת העשרים ושלוש לחייו ,בעת מלחמת יום הכיפורים ,ביום השלישי לפרוץ המלחמה,
אירע הדבר .קירות חדר-האוכל בבסיס הצבאי ְּב ִסי ַני הזדעזעו ִמ ַר ַעם-הפצצות נורא ,מעט
לאחר השעה חמש בערב.
-לשכב על הרצפה! נשמעה מיד צעקה .ד ִוד השתטח ,ככולם.
-לצאת! לשוחות! נשמעה עוד צעקה ,כעבור שניות אחדות ,והמון החיילים קמו והחלו
יוצאים מחדר האוכל .אצים שפופים אל השוחות הארוכות ,שהיו בקרבתו .ענן שחור היה
סביבם .ד ִוד כרע על ברכיו באחת השוחות ,ממתין ַל ּלֹא-נודע .בתוכו-פנימה חש פחד ,מחשש
שפצצות נוספות ישוגרו ויפגעו בשוחות או ב ִקרבתן .ככל החיילים ,שהגיעו מחדר האוכל,
היה ללא אפוד-מגן וללא קסדה ,והיה ברור לו שפגיעה ישירה או כמעט ישירה בשוחות
הייתה מסתיימת במותו ובמות יתר החיילים או בפציעתם הקשה .לכולם היה ברור שיתכן
מחזור-הפצצות נוסף ,ושאין לצאת מהשוחות עד שיתבהר המצב .מרבית החיילים כרעו על
ברכיהם ,מקצתם ישבו .רק רס"ר הבסיס ,בשוחה שבה היה דוד ,עמד שפוף ,וכעבור דקות
אחדות ,שבהן לא שוגרו פצצות נוספות ,יצא מן השוחה בדילוג מהיר ורץ אל המקום
שממנו הגיעו רעמי ההפצצות .דקות אחדות לאחר מכן נשמעה קריאה מחוץ לשוחות:
-אפשר לצאת! אפשר לצאת! ויתר החיילים יצאו מהשוחות וניגשו לאותו המקום.
אט-אט התחוור ֲא ֶׁשר אירע :שני מטוסים מצריים ירו שתי רקטות ולא שבו עוד .אחת
הרקטות פגעה פגיעה ישירה באחת מהווילות למגורי-חיילים שבבסיס ,וזו קרסה כליל.
דֹו ֵמם עמד ד ִוד עם רבים מחיילי הבסיס מסביב לווילה שנפגעה בפגיעה הישירה והביט
בטרקטורים ,שב ִקדמתם מתקן-נשיאה ,הנושאים ו ְמפנים את גושי הבטון הגדולים מתוך
ההריסות .חייל מת התגלה בין ההריסות ,וחיילים נושאי אלונקה ניגשו והרימוהו אליה
ונשאוהו והניחוהו בקרבת מקום .עוד חיילים מתים ,תשעה במספר ,התגלו והורמו אל
האלונקה ונישאו והונחו לצד החלל הראשון .לא התגלה חייל חי בין ההריסות" .זו הווילה
שבה הייתי עד כעשרים דקות קודם להפצצה .אלמלא באו חבריי וקראו לי כדי שאלך
אתם לאכול כבר בתחילת שעת ארוחת הערב ,הייתי מתעכב ,כפי שהתכוונתי לעשות,
ועכשיו הייתי בין המתים אמר דוד בלבו ,וחש זעזוע עמוק בנפשו מחמת קירבת המוות
הממשית כל כך אליו עצמו .אירוע זה לא הניח לו במשך שבועות רבים .הפך בו והפך בו
מרצונו ושלא מרצונו" .הנה אני עומד לראשונה בחיי בפני תודעת מותי שלי" ,הרהר,
"עירום כביום היוולדי אני לפניו ,ללא מגן וללא ְּכס ּות-הרוח ,שריון-ברזל אין על גופי
ולא במצודה אני חי ,חף מערפל מוסכמות-הדיבור ונקי מאמירות ההסוואה וההעלמה".
ַּגג גיליון 118 47
