Page 10 - תאטרון 39

‫לזכרם‬

‫ששת הימים‪ .‬את הנאום‪ ,‬אגב‪ ,‬נשא גד קינר כחיקוי דווקא לסגנון הדיבור של יצחק רבין‪ ...‬בסך הכל‬
‫התקיימו אז כשמונים הצגות‪.‬‬

‫‪-‬כיצד הגיבה הסביבה הקרובה אלייך להצגה?‬

‫‪ -‬לא הבינו מה שעשינו‪ .‬שאלו אותי איך אפשר להגיד על הבמה דברים איומים כל‪-‬כך‪ ,‬כשיש המוני‬
‫אלמנות ויתומי מלחמה‪ .‬טענו שזה פוגע בהם‪ .‬גם דן בן‪-‬אמוץ ועמוס קינן קיבלו את חנוך בהסתייגות‬
‫מסוימת‪ .‬צורת הכתיבה הבוטה של חנוך לא היתה מקובלת על כולם‪ .‬הוא היה אנטי קונצנזואלי‪ ,‬אבל‬

‫אט‪-‬אט התחילה לחלחל גם הערכה כלפיו וכלפי האיכויות הלשוניות שהפגין‪.‬‬

‫בספר הסאטירות הראשונות של חנוך מה איכפת לציפור לא הוכנסו כל הקטעים שהיו בהצגה‪ .‬חנוך‬
‫צנזר את עצמו‪ .‬אבל כשהרצנו את ההצגה‪ ,‬חנוך התענג על האופן שהקהל עיכל את החומר שלו‪ .‬הוא‬
‫הפגין קור רוח לביקורת שהופנתה כלפיו על אף שבחלקה לא היתה עניינית‪ .‬לעיתים התקיימו ויכוחים‬

‫עם הקהל‪ .‬בכל ההצגות נכחה גם קבוצה של מצפניסטים‪ ,‬ששמרו עלינו ועל ההצגה‪.‬‬

‫מוסיף גד קינר‪:‬‬

‫הקהל נחלק‪ .‬בעורף לא קיבלו את ההצגה אבל מי שנפגעו מהמלחמה קיבלו אותה היטב‪ .‬הצגה מרגשת‬
‫במיוחד היתה לנו בבית לווינשטיין‪ .‬ממש לא נתנו לנו ללכת‪ .‬והיתה גם קבוצה של אלמנות מלחמה‬
‫שליוותה את ההצגה ממקום למקום‪ .‬ועוד סיפור‪ ,‬אופייני למדי‪ .‬הייתי נאלץ להסתיר את השתתפותי‬
‫בהצגה‪ ,‬אבל למחרת צלצלה עדנה שביט ואמרה שצפוי ראיון גדול במעריב‪ ,‬אבל אינני יכול להופיע‬
‫בשמי האמיתי‪ ,‬שהיה אז קיסינגר‪ .‬זה היה הזמן לפנות כמה אותיות ולהישאר עם שמי ‪ -‬מאז‪ ,‬קינר‪.‬‬
‫בעיתון הופיע סיפור על חייל המתבייש להופיע בהצגה‪ ,‬ואיכשהו העניין הגיע למשפט צבאי אצל משה‬
‫נתיב‪ .‬אחרי מהלכי הפתיחה הרשמיים במשפט‪ ,‬הוא שאל אותי אם אני לא מתבייש להופיע בהצגה‬
‫"כזאת"? שאלתי אותו אם ראה את ההצגה‪".‬לא"‪ ,‬הוא אמר‪ .‬אז עם כל הכבוד והזהירות המתבקשת‬
‫שאלתי איך קצין במעמדו יכול לקבוע עמדה ביחס ליצירה שלא ראה וכו'‪ ,‬יצירה שנועדה בעצם להגן‬
‫על חיילי צה"ל מראייה מעוותת‪ .‬הוא פטר אותי בנזיפה ובאיסור להמשיך לשחק עד שחרורי‪ .‬בינתיים‬
‫החליף אותי יאיר רובין‪ .‬אבל אחרי זמן מה בא נתיב וראה את ההצגה וחשב שמה שאמרתי לו אז‬
‫במשפט‪ ,‬צודק‪ .‬את ההצגה הבאה של חנוך‪ ,‬שגם היא היתה רוויו סאטירי‪ ,‬קטשופ‪ ,‬ביים דוד לוין‪,‬‬
‫אחיו של חנוך‪ .‬ההצגה הופיעה במועדון לילה ברחוב הירקון והיה לה אופי קברטי‪ .‬פעם בשבוע‬

‫המשיכו להציג את את ואני והמלחמה הבאה עם צוות שחקנים אחר עד שגוועה לאיטה‪.‬‬

‫‪-‬עדנה‪ ,‬מה עוד תרצי להגיד על חנוך?‬

‫‪ -‬חנוך הוא אדם שיושב בתוך עמו‪ .‬הוא יודע איך לעקוץ ולפגוע בנקודות רגישות והוא עושה זאת‪ .‬כך‬
‫בעצם בנה את התדמית שלו‪ ,‬הראויה לו‪ .‬הוא היחיד שהצליח לנצח את המערכת ואף להפיק ממנה‬
‫תועלת‪ .‬הוא לא נתן לממסד לסרס אותו‪ .‬להיפך‪ .‬הוא לימד אותו להכיר בו‪ .‬הוא שמר על איכותו ככותב‬

‫סאטירות בכך שנשאר מחוץ למחנה‪.‬‬

‫‪ -‬מדוע לא ביימת חומר שלו תקופה ממושכת כל‪-‬כך?‬

‫בדרך כלל חנוך מביים בעצמו את החומרים שלו‪ .‬הוא טוען שבמאים מסרסים אותו‪ .‬לביים הוא למד‬
‫תוך כדי עבודה‪ .‬בהתחלה לא היה מעוניין בכך‪ ,‬משום שלא אהב להגיד לאנשים מה לעשות‪ .‬לדעתי‬

‫הוא במאי מצוין‪ .‬טוב עם שחקנים‪ ,‬קשוב להם מאוד‪ ,‬לא מאבד שליטה ולרוב משיג מה שהוא רוצה‪.‬‬

‫הנשים האבודות מטרויה שייך לטרגדיות של חנוך‪ .‬לא חומר פוליטי‪ .‬חנוך קרא אצל אוריפידס את‬
‫המשפט‪" :‬תני לנו את בנך‪ .‬אנחנו נהרוג אותו"‪ .‬הפשטות והחד משמעיות במשפט זה הקסימו אותו‪ .‬הוא‬

‫גליון ‪ 39‬ת א ט ר ו ן ‪9 ‬‬