Page 7 - תאטרון 39
P. 7
שמעון לוי
עדנה שביט על חנוך לוין
במרץ 1995ראיין פרופ' שמעון לוי את עדנה שביט על עבודתה עם חנוך לוין
בסאטירה הראשונה שלו ,את ואני והמלחמה הבאה .ארבע שנים אחרי כן
הלך לוין לעולמו ,ובחודש שעבר נפטרה עדנה שביט ,שני אישים שהטביעו
חותם בל יימחה על התאטרון הישראלי .פרסום ראשון )בתוספת דברים של
גד קינר שהשתתף באת ואני והמלחמה הבאה(
-כיצד הכרת והתחלת לעבוד עם חנוך לוין?
-חנוך בא אלי עוד קודם שהכרתי אותו ונתן לי כתבי יד שלו .היה זה אחרי מלחמת ששת הימים .כתבי
היד היו שלו ושל מנחם בינצקי ,משורר וקולנוען ,המתגורר היום בחו"ל .לא ידעתי מה כתב חנוך כתב
ומה בינצקי .חילקתי את כתבי היד לאלו שאהבתי ולאלו שפחות .בדיעבד הסתבר שאלו של חנוך מצאו
חן בעיניי יותר .החומר של חנוך מאוד הרגיז אותי .לאחר שקראתי אותו זרקתי אותו על הקיר מתוך
כעס .לפי השקפותיי אז ,יש דברים שאפשר לומר בתאטרון וכאלה שלא .האסתטיקה התיאטרונית
מונעת מלהציג ולהגיד על הבמה כל דבר .עם זאת ,חשבתי לעצמי ,שאם הדברים פעלו עלי כך ,אז יש
בחומר הזה משהו ולכן גם צריך לעשות אותו.
כידוע ,ישראל של אחרי מלחמת ששת הימים היתה נתונה באופוריה ,שטופה באלבומי ניצחון ופולחני
תהילה לגנרלים מנצחי המלחמה .ישראל קראה לעצמה אז "המעצמה השלישית" .חנוך הביא סיכה
וניסה לפוצץ את הבלון .החומר שהביא איתו היה גס ובוטה ,וכללי ההתנהגות של התאטרון דאז )ומאז(
לא התלהבו מהשימוש בכל מיני אברי השתנה והחראה .היה זה דבר שאוזן הישראלי בן התקופה לא
סבלה.
-הזי"ן והחי"ת\חטא?
-לא זין וחטא אלא חרא וחטא .חנוך היה הראשון שהעז להשתמש בעברית בדימויים גרוטסקיים מסוג
זה .הם היו הרבה מעבר ליכולת ההתמודדות של הקהל הישראלי .הסאטירה לא התקבלה בהבנה,
שהרי עד שהישראלי לא יושב בתוך בור של חרא ,הסאטירה עוברת לו מעל לראש .חנוך היה נציג
מרדני של החברה ,הוא הבין וחש את הבעיות שלה ,ולכן גם ידע איך להכאיב .הדברים הנאמרים
ומתרחשים במחזותיו לא עלו אפילו בדמיונו של ישראלי
כלשהו .חנוך אמר דברים שלא נאמרו קודם ,ודבריו "עשו לא טוב" .חנוך עבר תהליך עידון .התנגדותו
להציג מחדש עתה ,בשנת ,1995אותם חומרים סאטיריים שהצגנו אז ,נעוצה בטענתו שכיום הדברים
שוב אינם אפקטיביים .לתחושתו הסאטירה שנכתבה אז ונועדה לפגוע בבורגנות ,היום רק "תלקק"
לבורגנות ותקנה תחושה של התרפקות נוסטאלגית וכך תחמיץ את מטרתה העיקרית.
6ת א ט ר ו ן גליון 39
