Page 37 - gag 42
P. 37
לקטע המצ'ואיסטי הזה ביניהם ,לכי תפרידי .מה גם שקופא לי התחת .אני רצה ,בלי
המזוודה ,רק עם הטלפון שלי והארנק והמפתחות של האוטו .התחלתי לנסוע .אחרי
כמה דקות ,אני נוסעת יותר לאט .השלג מפריע לנסוע מהר ,והערפל לא עוזר .אור
מופיע מולי .לפתע עוד מכונית מאזדה אדומה מתקדמת אל עברי ,ואני מנסה להתחמק
ומצליחה .יוצאת מישהי שדומה לי ,אני מוציאה גז פלפל מהמכנסיים ,ומרססת אותה,
נוגחת בה ומקווה שהיא תקפא בשלג אליו היא נפלה.
אני נכנסת בחזרה למכונית ונוסעת עד לבית המואר בסוף השכונה .רואה את נעמן,
עומד ומתפלל בצורה המיוחדת שלמדתי כל תנועה בתוכה .אני צופרת לו .הוא לוקח
את הציוד שלנו ,ונכנס לאוטו .בדרך הטלפון שלו מצלצל .הוא מרים את הטלפון ורואה את שמי
בצג .הוא פוער את פיו ועיניו ,ומביט עלי בזעם .אני עוצרת את המכונית.
"מי את?"
"אורטל".
"מי זאת שמתקשרת אלי?" הוא מפנה אלי הטלפון ,ובו כתוב השם שלי "אורטל"...
ואני שמה לב ששכחתי את הטלפון שלי .ואין לי שמץ ,איפה הוא עכשיו...
"אני האמיתית!"
התדהמה הופכת לזעם .ב ִאי ְׁנ ְׁס ִטי ְׁנ ְׁקט אני לוקחת את הטלפון ממנו וזורקת החוצה.
"היא לא אמיתית .ואם אתה רוצה להיות יותר חכם מהאפיפיור ,אז תדע שיש גם עוד
אחד כמוך".
"שטויות".
"תסתכל עלי .נעמן .איפה היי ָּת לפני רגע?"
"בחוץ".
"ולמה התפללת בחוץ ,בקור הזה?"
"כי חיכית ל ְׁך".
"ואיפה היית לפני כן? ולמה נהרסה לנו החופשה? ועם מי רבת ומי נתן לך פנס
בעין?"
הוא שתק.
"תדע לך שהכפיל שלך ,היה הרבה יותר נחמד ממך .הוא רצה להתחתן איתי .להביא ילדים
בלי ברית מילה .ואפילו הציע לקחת אותי לבית חולים ,אחרי שגילה שחתכתי את הורידים".
הוא מסתכל עלי היד החלקה שלי .ושנינו רואים שאין לי שום ורידים חתוכים ביד.
הוא קופץ על ההגה השחור .וזורק אותי החוצה .אני נחבלת בראש ,ערפל ,ואני
שומעת עוד דלת נפתחת ועוד אישה נזרקת....
גיליון ַּ 42גג 35 
