Page 34 - gag 42
P. 34
איזה סופה סולארית שהגיעה הרחק מהשמש האימתנית ,לא מתקבל אצלי על הדעת.
אבל אני חושבת דברים שמתחילים באמת להפחיד אותי:
ומה עם הנעמן שחזר אלי מהמסע הראשון הוא אינו נעמן? מה אם הוא מישהו
שמתחזה לנעמן? מה אם הוא הכפיל? ואולי מי שהביט בי מבעד לחלון הוא הנעמן
האמיתי ,שנבהל כשחזר וראה אותי עם הכפיל .אוי .הרעיון הזה מפחיד אותי ,אך הוא
ההסבר היחיד שאני מוצאת לבריחה המוזרה של נעמן מבלי שידבר איתי .הסימנים
מתבהרים ,הבהלה שלו מהנגיעה שלי ,מהחזקת היד שלי ,והאכילה של המנה הכפולה
וחוסר הברכה על הסיגריה .זה לא הוא .אני מצטמררת לחשוב .אבל אולי אני
בפרנויה .שהרי הוא יכול שלא לרצות לגעת בי ,זה קורה לו לפעמים ,ולאכול עוד
מנה בשביל להרגיש בבית ,ולשכוח ממנהגי הברכות שהוא אימץ לעצמו ,כחלק מדת
חדשה ניו אייג'ית שהוא פיתח בשפה שלו ,בכדי לברוא לעצמו מקום ,אחרי שאיבד
את עצמו במזרח .אולי .אני נרגעת קצת .אבל לומר את האמת לאחרונה הידרדרו
היחסים שלנו ,והחלטנו לנסוע לחילופי הדירות שלנו( ,הזוג שגר בבקתה מתארח
כרגע אצלנו בדירה בברלין) כי חשבנו שחופשה תעזור לנו .זה התחיל בזה שהוא לא
רצה לשכב איתי ,והמשיך בכך ,שהוא התחיל להסתובב יותר מדי זמן עם החברים
המתחזקים שלו וכמעט שלא נפגשנו ,ולבסוף ,כשהעליתי את העניין של הילדים ,הוא
ממש נבהל ואמר שאין לו מספיק כסף ,ובסיס להביא ילדים .איזה אפס .באמת .מה
אין בסיס .צריך להביא ילדים ולחיות איתם ,ולא לחשוב על כך כלכלית.
הייתי עוזבת אותו .אבל הוא התעקש שחופשה תחזיר לו את האמונה בנו ,והוא יוכל
שוב לחשוב שלום בית .הוא יודע ,שבלי ילדים אני לא נשארת איתו עוד דקה .אני
כבר מבוגרת .לא כמוהו .הוא בן 29ואני בת .34וזה לא מתאים לי .עוד לא הספקתי
להמשיך להרהר בנו ,והוא חזר .אך הפעם לא נתתי לעצמי להסתכן .בכל הפעמים
האלו שחשבתי בסטריאוטיפיות על יהודים וחשבתי שכולם רוצים להביא ילדים ,אבל
הוא לא היה כזה .הוא רצה להיות קודם עצמאי.
"איפה היית? יא בנזונה .איך יכולת לעזוב אותי?"
הוא לא עונה.
"תגיד משהו!"
"את זאת שאמרת לי לצאת החוצה בגלל הפסקת החשמל".
הוא מתיישב על שרפרף העץ הירוק .מתופף ברגליו על השטיח הטורקיזי עם כוכבים
אדומים שנח על ריצפת העץ .נהיה לי רע .אני מרגישה לא טוב .אני הולכת שוב
לשירותים .ודמעות עולות בי בעיניים .אני רק רוצה שמישהו ייקח אותי מפה .אבל
הבחור שעומד בתוך הבית שלי ,זה לא הוא .אני נזכרת כיצד שיחקתי כדורגל
בנבחרת של הבנות ,והייתי שחקנית מחליפה ,כי המאמנת לא האמינה בי .אבל היא
הייתה חייבת להכניס אותי .ובדקה 91הכנסתי גול עצמי והפסדנו את כרטיס הכניסה
לליגת של התיכונים .ובחדר ההלבשה אמרתי לכולן" ,אני מצטערת ".ומאז זהו הפך
גיליון ַּ 42גג 32 
