Page 36 - gag 42
P. 36
וכשהוא אומר את המילים ,אני פוקחת את העיניים שלי .אני מביטה בחלון .כי מתחיל
לרדת שלג .ואני רואה ,לא פחות ,ולא יותר ,את שנינו ,כולל אני והתחבושת שלי
מביטים בנו מבעד לחלון .אני מבינה שהזוג הכפיל שלנו יצא החוצה והלך לראות את
הבית המואר .ואנחנו בשבילם הבית המואר .אבל חייבת להיות דרך לצאת מכל
הטירוף הזה .והדרך היחידה שאני מוצאת לנכון ,היא זאת שאני והוא באמת נצעד
לבית הראשון ,שם אולי יש את הרגע שלפני הפיצוץ .אבל אני פוחדת ,שאם נגיע
לשם ונפגוש בכפילים שלנו ,הם עלולים לתקוף אותנו .אני מעדיפה שנצא לבית
חולים ,כי הנפש שלי מרגישה מעורערת ואני לא רוצה לחיות ,בעולם כל כך מסובך.
מספיק מורכב לי ,בלי ילדים בגיל שלי ,כשכל החברות שלי מסתובבות כבר עם
משפחות .חשבתי שאם אני אלך עם בחור צעיר ,זה ייפתר ,והוא לא רוצה בכלל
ילדים ,כי הוא רוצה להתבסס קודם ,ושלא יעברו את מה שהוא עבר .אני מודה
שחשבתי עליו בסטריאוטיפ של "פרו ורבו" .והנה חוזר לי עכשיו כפיל ,שנראה
"אתה יודע מה קורה בחוץ?"
"אתה רוצה להביא איתי ילדים?"
"מה הקשר?"
"תענה".
"כן .אני רוצה ,הרבה".
"מתי?"
"היום .ברוך השם".
"ואם אני לא אסכים לעשות ברית מילה?"
"היהדות שלי לא קשורה להלכה ,היא קשורה לאמונה .והאמונה היא שיחה פנימית
שאני עורך עם הקדוש ברוך הוא".
"בוא ניסע לבית חולים .ותעשה לי טובה .אם אתה רואה עוד זוגות שנראים כמונו,
תתעלם מהם ,ואל תוותר .מצדי אפילו תדרוס אותם ".אני אומרת עם חיוך והיד עדיין
כואבת ומדממת ,ואני רואה את הכתם מתרחב דרך התחבושת שעל היד שלי.
אנחנו אורזים את כל החפצים .מכבה את ההסקה .הוא פותח את הדלת החורקת .החורף הזה
יותר מדי בשבילי ,שלא לדבר על כל הסיפור עם השמש המזדיינת הזאת .אני מפחדת ללכת
לשירותים ,שאולי הוא שוב ייצא ויחזור הראשון .אני נועלת את הדלת .הוא מביט בי במבט
מוזר .אני נכנסת לשירותים .ופתאום יש לי עצירות .אני שומעת דפיקות גדולות על הדלת
שלנו .מישהו מאיים לשבור אותה .הוא רוצה להיכנס .בטח נעמן הראשון .אני מנסה לצאת,
לעמוד ,אך לא מצליחה .עצירות .אני שונאת את זה.
אני יוצאת מהשירותים ורואה את הבלתי אפשרי ,הנעמן הראשון והנעמן השני [או
ההפך] דופקים מכות אחד לשני .לא מצליחה להפריד ביניהם .גברים כשהם נכנסים
גיליון ַּ 42גג 34 
