Page 32 - gag 42
P. 32
הפוסטמה .זה היה חורף ורק החסידים של חב"ד הם אלו שמשכו אותו מהרחוב ,אחרי
שישראלים סיפרו על הישראלי הגזור שזרוק לו בדד ,ושר לעצמו מאיר אריאל ,בזיוף
רב .היום הוא עובד עם ילדים של משפחות עשירות יהודיות ומלמד אותן חינוך גופני.
נעמן מוסיף שהוא הפסיק לחפש את עצמו ומצא אושר ביהדות ,אחרי שאביו ,החוזר
בשאלה ,עשה ככל שהוא יכול בכדי לגדלו במשפחה חילונית .הוא מציע שנחזור
לצימר שלנו ,אני לא מסכימה .אני רוצה להגיע לבית המואר ,שלפעמים רואים את
האור שלו מקפיא את הערפל לכדי צבע לבן ,מצמית שכזה .נעמן עקשן ורב איתי.
אבל לפני שאני בכלל עונה ,הוא חוטף ת'ג'ננה ,לא מחכה לי ומתחיל ללכת בחזרה.
אני מפחדת ללכת לבד לבית המואר .זה מפחיד אותי ללכת לבד .רחוב חשוך ,זה לא
בשבילי בשום מקום בעולם .וזה משהו שגברים אף פעם לא מרגישים או יודעים ,ורק
אנחנו מכירות.
רגע לפני שאני מסתובבת ,אני שומעת שיחה בעברית בין שני בני זוג ,לא יכול
להיות .זה לא יכול להיות שראיתי את עצמנו מחפשים ,מגששים באפילה אחר תשובה
לתעלומה הזאתי .פשוט לא.
אני רצה אחרי נעמן בחזרה לצימר .רגע אחד אני מתחלקת ומתמלאת בוץ ומים
קפואים .נעמן מצית ג'וינט ,למרות שהוא הבטיח לי ,שהוא לא יעשן לבד .הוא מנסה
לשכנע אותי לעשן איתו .אני מסרבת לעשן ,או לשתות איתו .הוא מחזיק את הסידור
ביד ימין ,אך לא מתפלל .מעשן ביד שמאל ובתוכי אני ממציאה ברכה" :ברוך בורא
סיגריות" .ומחייכת לרגע .ושמחה שלא מתפתה כמוהו לברוח מהמציאות .ברגעים
כאלו ,אני זקוקה לכל הפיכחון שלי ,ואני מספיק עייפה וכבדה בגלל האוכל.
נעמן טוחן לי את השכל על הסופות הסולאריות של השמש ,ושכל מה שידענו עד
היום עומד להשתנות .אבל אני לא מאמינה לו .איכשהו נשמע כמו רצף של שטויות.
מישהו צריך להגיד לו שהשמש לא זורחת לו מהתחת.
אני נכנסת .הוא מעשן .הגשם התחזק .אני שומעת אותו מכה בברזל של המרזב בקצב
כמעט קבוע .הערפל מכסה את החלון .השעה 11:58בלילה ,המטוטלת הכבדה,
העשויה מארד ,מצלצלת בתוך שעון הקוקייה התלוי בדירת פלסטיק המחקה את מה
שנבנה פעם בעץ .ואני שואלת את עצמי איך המקומיים מחזיקים מעמד בזוגיות,
כשאין לאן לצאת ,והקור הופך לריבים בלתי פוסקים .אני בודקת שוב את החימום,
והוא דלוק על מקסימום .אני שמה על עצמי עוד גטקס שגנבתי מהצבא ,ומכנסי ג'ינס
שבקושי נסגרים עלי ועושים לי סימן כחול-אדום מתחת לטבור.
נעמן מניח בידי סידור ,אך מזיזה בעדינות אותו ממני .דמאט .אני לא רוצה להתפלל
עכשיו .אני רוצה לחשוב טוב .אני מניחה את ידי על הכיפה של נעמן שעומדת ליפול.
והוא לא אוהב את הנגיעה הזאת ,והוא מעיף את היד שלי ממנו .שיהיה .אין לי כוח
למצבי רוח שלו ,כשהוא מסטול .הוא יושב ואני עומדת .האוויר מלא בריחות של
גיליון ַּ 42גג 30 
