Page 35 - gag 42
P. 35
להיות כינוי הגנאי שלי" .אני מצטערת .בואי לפה .אני רוצה לשאול אותך משהו".
כך היו פונות אלי ,החברות שלי בתיכון .וכל כך סבלתי שרציתי להרוג את עצמי.
וכשאימי אשפזה אותי בפעם הראשונה .שנאתי אותה .ואיחלתי למותה .וכשמתה.
האשמתי את עצמי .ולא סלחתי למילים שיצאו לי .ובכיתי על קברה .וזה לא עזר לי.
ושכבתי עם מאות גברים .זה היה הדרך שלי לחפש חום בינות כל הפינות האפילות
של העיר הגדולה .היה כל כך רע לי ,וזה הדבר היחיד שניחם אותי חוץ מאלכוהול,
והפכתי די דו ָּבה מרוב שתייה ,אבל לא היה איכפת לי ,ובעבודה שלי לא התערבו,
והשתדלתי לא לשכב עם הבוסים שהתחלפו ,אבל זה גם קרה .עד שתפסתי את עצמי
בידיים ,והתחלתי ללמוד צילום .וזה הדבר שהחזיק אותי בחיים .ולא שלא היו לי
נפילות .היו לי לא מעט משברים.
ועכשיו שאני שוב מתרסקת ,חוזרת הפנטזיה על לסיים עם זה ,לחתוך את הורידים,
אבל לא עמוק מדי .רגע .עוד קו של כישלון על היד שלי .ומיד אני שמה את נייר
הטואלט לעצור את הזרימה של הדם ,שממשיך להישפך בזרם חזק .אני יוצאת
מטפטפת במהירות .פותחת את המזוודה ומוציאה תחבושות ,שאני תמיד לוקחת איתי.
ובסוף מחליטה לשים תחבושת נגד המחזור ,כי שכחתי להביא פלסטר ואני לא רוצה
לקשור באופן מלאכותי את התחבושת על היד שלי .אני מניחה את התחבושת עם
הדבק והכנפיים וכל השיט הזה והיא נדבקת ליד שלי .נעמן נכנס לרגע לשירותים,
מביט על היד המדממת שלי ,ומתחיל לפעול ולסייע ,דמעות בעיניו .מעולם לא ראיתי
אותו בוכה לידי ככה.
"בואי נלך מכאן ,ניסע לבית חולים".
"שישי היום".
"פיקוח נפש דוחה שבת .נשמה שלי".
גיליון ַּ 42גג 33 
