Page 33 - gag 42
P. 33
האוכל ואנחנו לא מעיזים לפתוח חלון .המזוודות עדיין סגורות ומרוב קור לא פרקנו
אותן לגמרי.
אני לא מאמינה לפחדים שלי .אני בודקת שוב את הטלפון שלא עובד ,פותחת את
המחשב שלא מתחבר לשרת האינטרנט האלחוטי .אני מסתכלת על תיבת הנתבים של
הבקתה .ובזמן שאני עושה את כל הבדיקות ,נעמן מחליט על דעתו לצאת החוצה .הוא
לא מסביר לי מדוע .מהי הסיבה שהוא מרשה לעצמו לעזוב אותי לבד ,ולסכן את כל
מה שיש לנו ביחד .הוא עדיין חושב לבד ולא זוגית .כשאת חושבת בזוגית ,את
מדברת עם בן הזוג על ההחלטות שלך .אבל שאת חושבת כמו זאבה בודדה ,את
פשוט יוצאת החוצה ולא עושה שום חשבון לאחר.
" ַא ְׁש ֵרי ָּה ִאיש ֲא ֶׁשר ֹלא ָּה ַל ְׁךַ ,ב ֲע ַצת ְׁר ָּש ִעים;" אני נזכרת בפסוק מספר התהילים של
נעמן ,כמה קל למי שכתב את התהילים לחשוב על טוב ורע בצורה כל כך מופשטת.
ובכל זאת אני דואגת כל כך .אני מרגישה את הרוע הזה ,והוא לא צריך לייעץ לי.
אני לא צריכה את בית המשפט של העולם הבא ,בכדי להפחיד אותי ,כמו שאני יודעת
שהוא פוחד .והרעיון הזה ,שנתקענו מחוץ לזמן ,מחוץ לכל מה שאנחנו מכירים ,בגלל
גיליון ַּ 42גג 31 
