Page 30 - gag 42
P. 30
אני מסתכלת בחלון ,אל מול חושך מוחלט ואני לא יודעת איך לעמוד מול האפילה
הזאתי .אני מחזיקה את הכיסים שלי ,כאילו יש לי איזה קמע בתוכן ,אבל כיס הוא
חור ואין בו כלום מלבד נרתיק .בשר נוגע בבגד ,ללא משמעות נוספת .הפחדים
שחיים בתוכי מתחילים לבעבע למעלה .אני לא מכירה את צפון גרמניה ,והאנגלית
שלי לא טובה.
אחרי כעשר דקות ,נעמן חוזר מבוהל ,מתנשף .ומספר שכל הבתים בכפר הקטן הזה
חשוכים ,ורק בית אחד מואר ,ושהוא ניגש לבית והביט בו ולתדהמתו הוא ראה זוג
דומה לנו ,שבדיוק נמצא ָּב ִריב .באותו הרגע הוא רץ חזרה ולא הביט בבתים
החשוכים האחרים .אני מביטה בו ולא מאמינה ,שהוא יכול לעבוד עלי ככה .אני
מבקשת ממנו שיפסיק עם ההצגות .זאת לא הפעם הראשונה שהוא עובד עלי .והוא
הבטיח לי שיפסיק עם המשחקים הילדותיים האלו.
דמאיט .אני לא בובת-הניסויים שלו ,ואני לא אוהבת את המשחק הזה .פעם הוא היה
נשבע באלוהים .היום הוא פשוט זורק את המבט שלו לרצפת העץ .להפתעתי ,הוא
מבקש עוד מנה מהתבשיל ,אחרי שהוא מרים את אפו ומריח את האוויר .אני מביאה
לו עוד מנה.
רעם גדול מרעיד את נפשי ,ברק קורע את השמיים בזיגזג חשמלי ,שגורם לי להביט
עוד פעם בחוץ ,בתוך החלון .ומישהו דומה בדיוק לנעמן ,מביט בי מבחוץ .אני זוכרת
שנעמן רגע לפני נכנס לשירותים .זה לא הגיוני .איך הוא הספיק לצאת החוצה
ולהיכנס בחזרה?! הגשם שוטף את החלון והדמות נעלמת .ליבי דופק .אני חייבת
לשבת .נעמן יוצא מהשירותים ושואל אותי מדוע אני חיוורת ,אני מבקשת ממנו
להתקרב אלי ,ונוגעת בשיערו .הוא מבקש שלא אגע יותר בשיערו בצורה הזאת.
ומוסיף ,שאני אגרסיבית .אבל באמת שאני לא כזאת .רק ליטפתי אותו ,בכדי לדעת
האם שיערו רטוב או לא .אני דווקא זוכרת שהוא אוהב שאני נוגעת בו ככה .אפילו
אמר לי פעם שככה אימו הייתה נוגעת בו ומרגיעה אותו ,אחרי שהילדים היו
מתעללים בו ,בגלל הגמגום.
החורף שמשתולל בחוץ .אני רוצה לשמור על האנרגיות שמתרחקות ממני בשל
תהליך העיכול .אני מספרת לנעמן על הכפיל בחלון .הוא לא מאמין לי .חושב שאני
צוחקת איתו ,ומנסה לא לישר את העיניים אלי ,כאילו מתבייש ממני .אני נכנסת גם
אני לשירותים וחושבת על כל מה שקרה .אני לא זוכרת מתי עברנו לגור ביחד.
ועכשיו הדבר הזה שמביט בי בחלון .עוברת לי מחשבה מטופשת בראש ,אולי נעמן
נתן לי איזה סם ,בכדי לעבוד עלי ולשכנע אותי להיות דתייה כמוהו .אבל אני לא.
אין שום גורם מארגן בעולם הזה .כל העולם הזה הוא צירוף מקרים אחד גדול.
אני חוזרת לסלון ומרגישה מוזר ,עם ה ֵנרֹות האלו ,ונעמן מתנהג מוזר .הוא רוצה
לחזור ולבדוק מה קורה בבית המואר .אני מציעה שנצא ביחד לבדוק מה קורה .הוא
גיליון ַּ 42גג 28 
