Page 31 - gag 42

‫יער‪ ,‬הציור כאן ובעמודים הבאים ש‪ .‬שחורי‬

‫מסכים מיד‪ .‬כל אחד מאיתנו פוחד יותר מהחשיכה‪ .‬נעמן פשוטו כמשמעו‪ ,‬נותן לי‬
‫לצאת קודם‪ .‬אני הולכת קדימה ולא יודעת מה לחפש‪ .‬המאזדה ‪ 3‬האדומה שלי עדיין‬
‫עומדת מול הבית‪ ,‬אך בקושי אפשר לראות אותה‪ .‬אני מחזיקה לנעמן את היד‪ ,‬אך‬
‫הוא מעיף לי את היד‪ .‬אני מתעצבנת‪ .‬הוא מביט בי‪ ,‬ואומר שהוא מצטער‪ ,‬אבל קר לו‬

‫בידיים‪ ,‬ושהוא שכח את הכפפות ומעדיף לשים את היד בכיס‪.‬‬

‫צעד אחר הצעד‪ .‬האוויר נקי מהגשם‪ ,‬ואפשר ממש לתפוס את הריח של בוץ שמתפרץ‬
‫מלמטה‪ .‬אבנים כסופות‪ ,‬חלקות מקשות על ההליכה בכביש החסר מדרכה והשוליים‬
‫הצרים‪ .‬כל הבתים חשוכים‪ ,‬וערפל מגיע בכדי להקשות עלינו את הראייה‪ .‬כשהגענו‬
‫למקום הוא היה מוקף בשדות חרושים‪ .‬עצים גבוהים הקיפו את הכפר‪ ,‬ולהקת עורבים‬
‫שחורים עם מקור כתום שיוצאת ונכנסת אל תוכם ברעשים גדולים‪ .‬כנסייה מתפוררת‪,‬‬
‫משנת ‪ ,1716‬עשויה מלבנים כתומות ובטון אפור מוריק ביניהן‪ .‬בית קברות בסמוך‬

‫אליה‪ ,‬עם אבנים מתפרקות‪ ,‬שוקעות בדשא ובוץ וגדר עץ נמוכה להגן על הקברים‪.‬‬

‫הגשם מתחזק‪ ,‬דאמט‪ ,‬אך אין יותר רעמים וברקים‪ .‬רק ערפל מנחוס‪ .‬נעמן הולך מהר‪,‬‬
‫למרות שהוא תמיד הולך הרבה יותר איטי ממני‪ ,‬לא פעם הוא אפילו מתחלק מרוב‬
‫הליכה מהירה והקרח הדקיק שמכסה את האבנים של השביל הכפרי‪ .‬מה אנחנו עושים‬
‫פה בחלק הכפרי של גרמניה‪ ,‬במקום להיות עם החורף הרגוע‪ ,‬שכל כך מוכר‪ ,‬וכל כך‬

‫הגיוני לשנינו?‬

‫נעמן‪ ,‬נזכר בימים שלו בווראנסי שבהודו‪ ,‬ואיך הוא הגיע בלי כסף לברלין‪ ,‬אחרי איזו‬
‫אהבה קצרה‪ ,‬והסתובב עם הומלסים‪ ,‬כשהיא עזבה אותו‪ ,‬שתתה את הלב שלו‪,‬‬

‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪29 ‬‬