Page 89 - תאטרון 34

‫ביכורי מחקר‬

‫פוסטמודרניים רבים שיידונו להלן‪ .‬כך‪ ,‬רבים מאמצעי הניכור שהגה ברכט החלו להכניס‬
‫ליצירה יסודות של פירוק שהובילו באופן ישיר לטכניקות המאפיינות את היצירה‬
‫הפוסטמודרנית ככלל ואת זו של וילסון בפרט‪ .‬עם זאת‪ ,‬בתיאטרון הברכטיאני מופיעים‬
‫אמצעים אלה במסגרת תפיסת עולם מודרניסטית‪ ,‬החותרת להצגת אמת על הבמה‪ ,‬ולכן הם‬
‫רדיקליים הרבה פחות‪ .‬היצירה הברכטיאנית‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מעולם לא ויתרה על התוכן הנרטיבי‬
‫החיוני להעברת המסר שהיה מטרתה‪ .‬אולם‪ ,‬תוכן נרטיבי זה אמור היה להיות מתוקשר באופן‬
‫אפיזודי ופרגמנטרי‪ ,‬כמונטאג' הפוגע ברצף הלינארי‪ ,‬מתוך מטרה לפגום בהזדהות ולעורר את‬
‫מודעות הצופה למורכבויות הסיטואציה המתוארת )‪ .(ST 2:117‬בכך הראתה היצירה‬
‫הברכטיאנית את הדרך ליצירת האמנות העתידית‪ ,‬כגון זו של וילסון‪ ,‬הבנויה כבר כקולאג'‬
‫פרגמנטרי בכל הרמות‪ ,‬המשלב מקורות שונים‪ ,‬טקסטואליים‪ ,‬ויזואליים ומוסיקליים –‬

‫למעשה מימוש רעיונו של בארת )‪ (Barthes‬על אודות הטקסט כרקמה של ציטוטים‪8.‬‬

‫יסוד של פירוק הדומה לזה שמופיע בנרטיב ניתן למצוא גם בדמות הברכטיאנית‬
‫האמביוולנטית‪ ,‬מלאת הסתירות והמפוצלת ברמות שונות‪ ,‬המצביעה על כך שהאדם אינו‬
‫יישות קבועה‪ ,‬רציפה ובלתי משתנה אלא ישות בנויה חברתית‪ ,‬תוצר של פעולות מצטברות‪,‬‬
‫הכוללת סתירות פנימיות ופוטנציאל לשינוי‪ 9.‬המחזאי הגרמני יצר לאורך השנים דמויות‬
‫רבות שאופיינו בסתירות ובמורכבות דיאלקטית‪ ,‬כגון גיבורי מחזותיו גלילאו )‪ (1938-9‬ואמא‬
‫קוראז')‪ ,(1939‬או דמותה המפוצלת ממש של גיבורת הנפש הטובה מסצ'ואן )‪10.(1938-40‬‬
‫דמויות אלו כבר הצביעו אל הסובייקטיביות הפרגמנטרית והסכיזואידית שעלתה על במתו של‬
‫וילסון‪ .‬הבמאי האמריקני נקט בעבודתו טכניקות שונות לפירוק הסובייקט‪ ,‬שחלקן דומות‬
‫לאלה של ברכט‪ ,‬כגון יצירת פערים בין מחווה לדיבור או חשיפת סתירות פנימיות בדמות‬
‫)דוגמה אחת לכך היא דמותה של האם המטפלת והרוצחת שהופיעה לראשונה בפרולוג למבט‬
‫של ֵחרש(‪ .‬אולם‪ ,‬חלק מטכניקות אלו היו רדיקליות הרבה יותר‪ .‬ביניהן ניתן למנות את‬
‫הפרדת הסובייקט הדובר מקולו שהועבר באמצעות רמקול למקום אחר באולם; הפיכת‬
‫הסובייקטיביות למקום שבו תודעות ושיחים שונים מצטלבים‪ ,‬כפי שעשה בהצגת היחיד שלו‪,‬‬
‫המלט‪ :‬מונולוג )‪ ;(HAMLET: a monologue, 1995‬או פיזור טקסט של דמות אחת בין‬
‫שחקנים רבים‪ ,‬כפי שעשה במכונת המלט )‪ ,(Hamletmaschine‬מחזה שנכתב על־ידי‬
‫היינר מילר )‪ (Heiner Müller‬ב‪ 1977-‬ושאותו ביים וילסון ב‪ .1986-‬מובן שאסטרטגיות‬
‫כאלו מאפיינות יצירה שכבר אינה חותרת להעביר מסר מקובע או לחשוף אמת כלשהי‪,‬‬

‫‪8 Roland Barthes, “The Death of the Author,” in Image / Music / Text (New York: Hill and Wang, 1977),‬‬
‫‪146.‬‬
‫‪9 Bertolt Brecht, Brecht on Theatre: The Development of an Aesthetic, ed. and trans. John Willett‬‬
‫‪(New York: Hill and Wang, 1964), 15.‬‬

‫‪ 10‬השנים המופיעות בסוגריים לאחר כותרת מחזה מאת ברכט מציינות את זמן כתיבת הגרסה הראשונה שלו‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪8734‬‬