Page 91 - תאטרון 34

‫ביכורי מחקר‬

‫הגדרות כאלה – הרואות באידיום האפי את השפה של כל התיאטרון החדש – הן רחבות‬
‫מאוד‪ ,‬וכפי שמציין בהקשר זה מייקל פטרסון )‪" ,(Michael Patterson‬בעולם שבו כל‬
‫צורות התיאטרון החדשניות הן 'ברכטיאניות'‪ ,‬אף אחת אינה כזו‪ 14".‬אולם‪ ,‬מעבר לקשרים‬
‫הכלליים שניתן למצוא בין מודרניזם בכלל והתיאטרון האפי בפרט לבין פוסטמודרניזם‬
‫ופרפורמנס‪ ,‬ברצוני לטעון כי השוואה בין ברכט לוילסון מגלה כי ישנם קווי דמיון רבים‬
‫במיוחד ועמוקים במיוחד בין מאפייני התיאטרון של שניהם‪ .‬בין הקבלות אלו ניתן למנות‬
‫מאפיינים סגנוניים כגון עיצובי במה אבסטרקטיים והשפעות של מסורת הגרוטסקה‪ ,‬מופעי‬
‫וודוויל‪ ,‬ועוד‪ .‬ברצוני להקדיש את העמודים הבאים לדיון מפורט יותר בשלושה היבטים‬
‫מרכזיים של דמיון זה בין איש התיאטרון הגרמני לעמיתו האמריקני‪ ,‬שכולם גם מילאו תפקיד‬
‫מרכזי במושג הניכור של ברכט‪ ,‬והם‪ :‬הדגש על עבודת השחקן כאמצעי ליצירת ניכור‪,‬‬
‫היחסים בין השכבות של היסודות האמנותיים השונים‪ ,‬והתפקיד החשוב שמוענק לקהל‪.‬‬
‫בחרתי בהיבטים אלו מכיוון שהם יחודיים לסוגיות שעמדו במוקד העיסוק האמנותי של שני‬

‫היוצרים ובה בעת מהווים גם מרכיבים מרכזיים ומבחינים בדרמטורגיה של כל אחד מהם‪.‬‬

‫השחקן‬

‫אחת מתרומותיו החשובות ביותר של ברכט לעולם התיאטרון הייתה התמקדותו בעבודת‬
‫השחקן ובחשיבותה ליצירת אפקט הניכור‪ .‬השחקן שלו לא היה אמור לחקות ולהביע רגשות‪,‬‬
‫אלא להפגין איפוק רגשי‪ ,‬להראות ולהדגים‪ ,‬ולהעמיד את עצמו תמיד במרחק ביקורתי‬
‫מהדמות שאותה גילם ומהמצב שבו היה מעורב )‪ .(ST 5:78-9‬מה שצריך היה להנחותו‬
‫במשחקו לא היה האמת הרגשית האינדיווידואלית של הדמות‪ ,‬אלא ה‪ ,Gestus-‬גישה‬
‫חברתית שצריכה הייתה להשפיע על המחוות‪ ,‬הבעות הפנים וקולו של השחקן )‪.(ST 4:31‬‬
‫כך אמור היה השחקן ליצור מצב של הרחקה גם בצופה‪ ,‬שהוא בתורו אמור היה לחשוב‬
‫בביקורתיות על מה שהוא רואה ולהבין את השלכותיו החברתיות במקום להזדהות עם‬

‫הדמות‪.‬‬

‫ישנם הבדלים ברורים בין תפיסת השחקן של ברכט לבין זו של וילסון‪ ,‬בעיקר בחשיבות‬
‫שייחס ברכט להקשר החברתי‪ ,‬כמו גם בעובדה שהפרקטיקות הברכטיאניות כללו את שבירת‬
‫החיץ שבין הבמה לקהל‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬בכל זאת נראה כי ההרחקה הרגשית הברכטיאנית‬
‫מכילה כבר את זרעי ההרחקה הקיצונית יותר של התיאטרון הווילסוניאני הקר‪ :‬ישנו דמיון‬
‫בסיסי בתפיסת השחקן ככזה שאינו אמור לחקות או להביע עומק רגשי פסיכולוגי אלא איפוק‬
‫רגשי‪ ,‬ריחוק ואיכות דמונסטרטיבית‪ .‬הפרפורמר של וילסון אינו צובע או מפרש את הטקסט‬

‫‪In a world where all progressive forms of theatre are 'Brechtian', none is.” Michael Patterson, “ 14‬‬
‫‪ .“Brecht's Legacy,” in Cambridge Companion to Brecht, 282‬התרגום שלי‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪8934‬‬