Page 95 - תאטרון 34

‫ביכורי מחקר‬

‫לדוגמה‪ ,‬אמר לשחקני ה‪ Alley Theatre-‬במהלך העבודה על מות דנטון )‪ (1992‬מאת‬
‫ביכנר )‪ (Büchner‬בבימויו‪ ,‬שמה שהם חשים בתוך הצורה הוא שהופך אותה למיוחדת‪,‬‬
‫ושעליהם למלא עצמם במאה אחוזי רגש ואז לשלוט ברגש זה ולחלוק רק כעשרה אחוזים‬
‫ממנו עם הקהל‪ .‬אחד משחקני ההפקה אף הדגיש שווילסון יצר אבחנה בין רגש‪ ,‬שאותו עודד‪,‬‬

‫לבין סנטימנטליות‪ ,‬שאותה רצה למנוע‪25.‬‬

‫היסודות התיאטרוניים‬

‫הקבלה חשובה שנייה בין שני היוצרים ניתן למצוא בעובדה שהן ברכט והן וילסון מנצלים‬
‫באופן נרחב את היסודות התיאטרוניים השונים‪ ,‬כגון מוסיקה‪ ,‬טקסט‪ ,‬תאורה ותפאורה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫בעוד שהתיאטרון של וילסון נוטה להיות ספקטקל "גדול" בפרופורציות שלו‪ ,‬הניסיון‬
‫הברכטיאני לשבירת האשליה מזוהה עם ההפך המוחלט מספקטקל‪ .‬ברכט אף ביטא את‬
‫חשדנותו כלפי תיאטרון של אפקטים מרובים כגון זה של פיסקטור )‪ ,(Piscator‬היות שהאמין שאלו‬
‫הובילו ליצירת תיאטרון פסיבי ואימיטטיבי ולכן גם אנטי‪ -‬מהפכני )‪ 26.(ST 1: 204-5‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫חשוב לזכור שהן בפרקטיקה והן בתיאוריה הברכטיאניות דווקא מודגש השימוש הנרחב‬
‫ביסודות המופע השונים לצורך שבירת האשליה ויצירת הניכור‪ ,‬ובמחזותיו ובהצגות השונות‬
‫שביים השתמש ברכט בהקרנות של סרטים‪ ,‬תמונות וכתוביות וייחד מקום חשוב גם‬

‫למוסיקה‪ ,‬לתפאורה ולתאורה‪.‬‬

‫שני היוצרים דומים גם בכך שהם לא רק מנצלים את יסודות התיאטרון השונים‪ ,‬אלא עושים‬
‫זאת תוך הפרדת השכבות התיאטרוניות‪ .‬על פי ברכט‪ ,‬על אמנויות הבמה להתייחס אלו לאלו‬
‫"בניכור הדדי" )‪ .(ST 7:56‬על מנת ליצור פערים שימנעו את הישאבותו ההיפנוטית של‬
‫הצופה אל תוך האשליה התיאטרונית‪ ,‬הוא יצא כנגד ההיתוך ההרמוני של האמנויות שב‪-‬‬
‫‪ ,Gesamtkunstwerk‬יצירת האמנות המאוחדת הווגנריאנית‪ ,‬וביקש שכל אחת מן השכבות‬
‫תשמור על אוטונומיה )‪ .(ST 2:117-18‬לעומת זאת‪ ,‬האופי הספקטקלי של יצירותיו של‬
‫וילסון‪ ,‬כמו גם העובדה שהוא שומר בידיו את השליטה הסופית בכל היבטי ההפקה ותזמורם‬
‫יחד לכדי יצירה כוללת‪ ,‬הובילו מבקרים להשוואה בלתי נמנעת בין יצירתו לבין סינתזת‬
‫האמנויות הכפופה לשליטתו של אמן יחיד של ה‪ 27.Gesamtkunstwerk-‬על אף העובדה‬

‫‪25 Halperin-Royer, “Robert Wilson and the Actor,” 85-6.‬‬

‫‪ 26‬חשוב לציין כי על אף הסתייגותו של ברכט מהשימוש של פיסקטור באפקטים בימתיים ספקטקולריים‪,‬‬
‫הרי שהשפעתו של זה האחרון על ברכט אינה מוטלת בספק‪ ,‬כמובן‪ .‬בנוסף יש לציין את הקרבה הברורה‬
‫שבין תיאטרון הספקטקל של וילסון לבין חיבתו של פיסקטור לחידושים טכניים ומנגנונים בימתיים‪ ,‬גם אם‬

‫ההוצאה לפועל של רעיונותיו של הבמאי הגרמני הייתה מוגבלת לעיתים בשל מגבלות טכניות ופיננסיות‪.‬‬

‫‪27 Marranca, The Theatre of Images (New York: Drama Book Specialists, 1977) 39 ;Laurence‬‬
‫‪Shyer, Robert Wilson and his Collaborators (New York: Theatre Communications Group, 1989),‬‬
‫‪137‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪9334‬‬