Page 97 - תאטרון 34
P. 97
ביכורי מחקר
הקהל
הן ברכט והן וילסון מייחסים חשיבות רבה לקהל כשותף אקטיבי באירוע התיאטרוני .כל
מטרת התיאטרון הברכטיאני היא למעשה הצופה :הניכור נועד לנער אותו מהזדהותו הפסיבית
ולעודד אותו לצפייה ביקורתית שתביא אותו לפעולה .כך נוצרה מערכת יחסים חדשה בין
הקהל לבמה :לא עוד צופה פסיבי ,אלא משתתף פעיל שברכט נותן לו תפקיד חשוב )וגם
הרבה קרדיט( כמי שאמור לראות את המתרחש על הבמה ולהבין שעליו ליטול אחריות,
לקבל החלטות ולמנוע את הדברים שהוא רואה עליה מלהתרחש בעולם המציאות ) ST
31.(2:116-17
גם אצל וילסון שמור תפקיד חשוב לקהל .כפי שצוין לעיל ,מאפייני התיאטרון שלו ,כגון
הפירוק ,הפרגמנטציה ,העדר הנרטיב ועצמאות השכבות ,כל אלה הביאו להתהוותה של
יצירה שאינה שולטת בתגובות הצופה ואינה מכתיבה לו אינטרפרטציה .משמעות הדבר היא
שהיצירה מותירה בידי הצופה את האפשרות להחליט כיצד להתמודד עם המרכיבים הנפרדים
המוצעים לו – בין אם על־ידי נטילת חלק פעיל בתהליך האמנותי באמצעות השלמת החוויה
והענקת משמעות למתרחש על הבמה ,ובין אם על־ידי סירוב לבנות משמעות כלשהי 32.זהו
כמובן מימוש רעיונו של בארת על מות המחבר כהולדת הקורא )ובמקרה זה הצופה( 33.צופה
זה הופך למקום שבו מתרחשת עבודת האינטרפרטציה של המידע המורכב והסותר לעתים
המוצג על הבמה.
בהקשר זה מעניינת במיוחד תובנתו של אנדז'יי וירת ,שמזהה תהליך הדרגתי שמקורו
בברכט ,של היעלמות דיאלוג השיחה שעל הבמה לטובת מה שהוא מכנה השיח הדרמטי –
פניה ישירה של המחבר )והבמאי( לקהל ,באופן שמשנה את חלוקת החלל בתיאטרון :אם
בדיאלוג השיחה מרחב הדיבור ) (Sprechraumהיה זהה לבמה ,הרי בשיח הדרמטי כולל
מרחב זה גם את הבמה וגם את הצופים .וירת מציין כי ברכט כבר החל להשתמש בדיאלוג על
מנת לתקשר עם הצופה המובלע ,ואילו וילסון מהווה בעבורו דוגמה מרכזית לשיא מגמה זו
שהוא מכנה השיח הדרמטי ,וזאת בזכות העובדה שהוא מערב את קהלו בתהליך היצירה וכך
מקיים עמו תקשורת .באופן זה מראה וירת כי מאחורי ההפרדה הפיזית החמורה שבין הקהל
לבמה בתיאטרונו של וילסון )ההפוכה לברכט ,לכאורה( ניתן לגלות גם חלוקה אחרת של
31ראו גם .Patterson, Revolution in German Theatre, 177
32חוקרים רבים התייחסו לתפקידו החשוב של הקהל בפרפורמנס בכלל ואצל וילסון בפרט .ראו במיוחד Erika
Fischer-Lichte, The Show and the Gaze of Theatre: A Europen Perspective (Iowa City: University of
.Iowa Press, 1997), 269-72
33 Barthes, “Death of the Author,” 148.
גיליון 9534