Page 90 - תאטרון 34
P. 90
ועבודותיו המוקדמות של וילסון אכן התאפיינו בפירוק ,בפרגמנטציה ,בקיטוע ,ברב-קוליות
ובריבוי ברמות השונות של התיאטרון שחתרו תחת יכולת הצופה לפענח את הסימנים
המופיעים על הבמה באופן המאפשר לייחס להם משמעות קבועה כלשהי11.
ניתן כמובן להכליל ולומר כי ההתפתחות ממצב של שימוש באמצעים היוצרים קיטוע
ופרגמנטציה ועד לשבירת היחס הבסיסי של המסמן למסומן היא ממאפייני המפנה
מהמודרניזם לפוסטמודרניזם .לכן ,אין זה מפתיע כי חוקרים הצביעו כבר על כך שאפקטים
ברכטיאניים נפוצים בפרקטיקות הפוסטמודרניות בכלל ובאסטרטגיות של פרפורמנס
בתיאטרון הפוסטמודרני בפרט 12.חשובות במיוחד תרומותיהם של אנדז'יי וירת ) Andrzej
(Wirthובעקבותיו אליזבת רייט ) (Elizabeth Wrightשטענו כי יש לחפש את השפעתו
העצומה של ברכט ברמה הפורמלית-צורנית ,ללא קשר למקור האידיאולוגי .לגרסתם,
האידיום האפי הפך ל ,lingua franca-לשפה האוניברסלית של מה שכונה התיאטרון החדש,
שהחל להיווצר בשנות השישים של המאה העשרים .תיאטרון זה מאופיין ברדיקליזציה של
אמצעי התיאטרון האפי ,כגון טכניקות המונטאג' ,הנרציה האפית ,המשחק המדגים ,השימוש
באפקטים מוסיקליים ואודיטוריים וזניחת המסורת הטקסטואלית לטובת מסורת
פרפורמטיבית המערבת אמנויות שונות13.
11ראו ,לדוגמה ;Counsell, “Robert Wilson,” 184-5 ,וNick Kaye, Postmodernism and Performance (New -
.York: St. Martin's Press, 1994), 69
מעניין לציין בהקשר זה את הניתוח המעניין של אליזבת רייט ) ,(Elizabeth Wrightהמוצאת מאפיינים
פוסטמודרניים דומים לאלה שניתן למצוא בתיאטרונו של וילסון במחזותיו המוקדמים של ברכט בעל
וג'ונגל הערים .בין מאפיינים אלו ניתן למנות בעיקר את האנטי-נרטיביות ,החקירה של אופן בניית
הסובייקט ,החתירה תחת המשמעות ובחינת הפרספציהElizabeth Wright, Postmodern Brecht: A Re- .
.Presentation (London: Routledge, 1988), 90-112
12ראו ,לדוגמהPeter Brooker, “Key Words in Brecht's Theory and Practice of Theatre,” in The ,
Cambridge Companion to Brecht, eds. Peter Thompson and Glendyr Sacks (Cambridge:
;Cambridge University Press, 1994), 194וChristopher Baugh, “Brecht and Stage Design: The -
.Bühnenbilder and the Bühnenbauer,” in Cambridge Companion to Brecht, 251
;Andrzej Wirth, “Vom Dialog zum Diskurs:ו13 Wright, Postmodern Brecht, esp. 113-14-
Versuch einer Synthese der nachbrechtschen Theaterkonzepte,“ Theater Heute 21, no. 1 (Januar
1980): 16-19.
המבקר האנס תיס להמן ,לעומת זאת ,יוצא כנגד הקריאה של וירת ואחרים את התיאטרון החדש כהמשך של
מסורת התיאטרון האפי או רדיקליזציה של אמצעיו ,ומדגיש דווקא את הקרע שבין התיאטרון האפי
לתיאטרון הפוסטדרמטי .לדידו ,קריאה רטרוספקטיבית מתוך פרספקטיבה פוסטדרמטית מגלה כי המהפכה
שיצר ברכט בעולם התיאטרון היא למעשה חלק מהמסורת הדרמטית ,היות שבמרכז יצירתו של ברכט עמד
עדיין הסיפור .את המהפכה האמיתית מוצא להמן במעבר לתיאטרון הפוסטדרמטי )שווילסון הוא אחת
הדוגמאות המרכזיות לו( ,שכבר אינו מכפיף את כל היסודות התיאטרוניים לטקסט ושהעקרון השולט בו כבר
אינו ייצוג העולם ויצירת אשליה .ראו Hans-Thies Lehmann, Postdramatic Theatre, trans. Karen
.Jürs-Munby (London and New York: Routledge, 2006), esp. 21-22, 32-33, 55
88גליון 34
