Page 86 - תאטרון 34
P. 86
שיצר הבמאי בשנים המוקדמות לעבודתו ביצירות מופת כגון מבט של ֵחרש ) Deafman
2(Glance, 1970ואיינשטיין על החוף )3.( Einstein on the Beach, 1976
ניתן אפוא לראות ,שאם ברכט ניסה לפקוח את עיני הצופים ,הרי שווילסון שב ועצם אותן.
הבדל מרכזי זה בדחף לעבודתם של שני היוצרים מסתיר במבט ראשון את ההקבלות הרבות
שניתן למצוא ביניהם 4.אף על פי כן ,נדמה כי עמידה על קווי הדמיון המפתיעים בין
עבודותיהם של האמנים הייחודיים הללו ,שלחלק מהם ברצוני להתייחס כעת ,עשויה להביא
לידי תובנות חדשות על אודות עבודתם של שניהם.
רוברט וילסון ,מבט של ֵחרש ,1971 ,צילום :מרטין בו
2השנים המופיעות בסוגריים לאחר שם הצגה בבימוי וילסון מתייחסות לזמן בכורת ההצגה .במקרה של
הצגות מוכרות פחות בחרתי להוסיף את הכותרת הלועזית בסוגריים.
3וילסון ,יליד ,1941חי ופעיל מאוד עד היום .עם זאת ,אלא אם כן מצוין אחרת ,במאמר זה בכוונתי
להתרכז בעיקר בסגנון המאפיין את עבודתו המוקדמת ,החל מסוף שנות השישים ועד לאמצע שנות
השמונים לערך.
4ההבדל ביחס לאג'נדה הפוליטית חשוב במיוחד בהקשר זה :במאמר שפורסם לאחרונה בוחן דייוויד ברנט את
השימוש במונח "פוסט-ברכטיאני" בספרות הביקורתית ומנסה להגיע להגדרה של מהו מופע פוסט-ברכטיאני .הן
הסקירה שהוא עורך והן ההגדרה שהוא מציע מדגישות שתיהן את ההיבט הפוליטי הברור של המופע הפוסט-
ברכטיאני ,שלטענתו מחויב לאג'נדה חברתית המבוססת על מטריאליזם דיאלקטי .מעניין כי ברנט מציין את וילסון
ברשימת הבמאים הפוסט-ברכטיאניים שהוא מונה במאמרו ,אף על פי שנראה כי וילסון עונה על ההגדרה הפוליטית
הזאת באופן עקיף ומוגבל בלבד ,כפי שאתאר בהמשךDavid Barnett, “Toward a Definition of Post-Brechtian .
Performance: The Example of In the Jungle of the Cities at the Berliner Ensemble, 1971,” Modern
Drama 54, no. 3 (Fall 2011): 333-356
84גליון 34
