Page 71 - תיאטרון 39
P. 71

‫כולן‪ ,‬כרותות רגליים‪ ,‬חצויות פנים‪ ,‬מנוקרות עיניים‬
                                            ‫מרוטות שער‪ ,‬קטועות יד ופצע במקום הפה‪,‬‬
                                                      ‫ותבעו את שלהן ותבעו את שלהן‪,‬‬
                                                ‫וחתכו מגופו‪ ,‬וגזרו ממנו וקרעו מבשרו‪.‬‬
                                                    ‫והשאירו לו רק את נשמתו האבודה‪.‬‬

‫אינני מאחל ליוצרי דמויות החיילים שהקהל יבוא לתבוע מהם את החלקים הגזולים‪ ,‬אלה‬
‫שנועדו ליצור חייל ישראלי קולנועי ותיאטרוני‪ .‬אבל עצם הסינתטיות הבלתי‪-‬נמנעת כמעט של‬
‫דמות באמנות‪ ,‬בעיקר באמנויות המופע‪ ,‬מזמינה עיצובים מצד המחזאי והבימאי בתאטרון או‬
‫בימאי הקולנוע‪ ,‬כמו גם פרשנויות מצד הנמענים‪ ,‬קהל צופי הקולנוע והתאטרון‪ .‬הנה דוגמאות‬
‫ספורות בלבד מתוך מאות רבות של עיצובי חיילים‪ ,‬בעיקר ולא רק‪ ,‬ואטשטש במכוון את‬

      ‫ההבדלים הדקים לעתים בין דיוקן הצבר לבין דמויות חיילים ואסטה גם לספרות ולשירה‪.‬‬

‫מה לכל המפורקים המורכבים‪-‬מחדש האלה ולספרה של טלי זילברשטיין )רסלינג ‪ (2014‬ככה‬
‫צריך לעשות חיילים‪ ,‬דמות החייל בתאטרון ובקולנוע הישראליים – תחנות נבחרות? טלי‬
‫בחרה בדמות שגילוייה והשפעתה ניכרים בכתביהם של רוב אמני ישראל‪ ,‬ומשמעותה קשורה‪,‬‬
‫כפי שטלי מנמקת‪ ,‬בשורשי הזהות הישראלית‪ .‬אין מחזאי עברי חשוב שלא טיפל בדמות זו‪ ,‬או‬
‫בבני דודיה הקרובים – הצברית והצבר כולל אחריהם למיניהם‪ .‬טלי‪ ,‬המבחינה בין התאטרון‪ ,‬בו‬
‫הכל תדמית חוץ מהנוכחות האמיתית של השחקנים‪ ,‬לבין הקולנוע בו הכל אשלייה אבל הוא‬
‫נדמה אמיתי יותר‪" :‬דמות החייל התיאטרונית נוטה יותר להופיע כדמות מרכזית בעלת ייחוד‬
‫ספציפי" ]‪ [250-251‬ואילו בקולנוע‪ ,‬טלי מבחינה בבהירות‪ ,‬היטב ואף בפיוטיות מדויקת‬
‫באנונימיות ובזהות המטושטשת של החיילים‪ ,‬כשהסרטים "מדגישים את גוף החייל‪ ,‬את נוכחות‬

                         ‫המוות ואת משמעות הזמן‪ [ . . .] :‬חייל קולנועי הוא חייל מת"‪[251] .‬‬

‫כדור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה‪ ,‬כדברי ביאליק‪ ,‬היה החייל מת‪-‬מדבר הקם לתחייה‪ ,‬אריה‬
‫ממש לתקופת‪-‬ביניים קצרה עד שחולות המדבר‪ ,‬כמו במחזה של מאיה בז'רנו‪ ,‬טקס יום‬
‫הזיכרון של עיר גן‪-‬העדן – תיסמית‪ ,‬יכסוהו שוב‪ .‬הצבר של משה שמיר בפרקי אליק נולד מן‬
‫הים בשורה הפותחת את הרומן‪ ,‬דומה לאפרודיטה של בוטיצ'לי בציור הידוע‪ ,‬אך כנראה‬
‫בהבעת‪-‬פנים טיפה שונה‪ .‬כשאליק הוחלף באורי בהוא הלך בשדות ‪ -‬הרי אצל אלתרמן הוא‬
‫הלך ואצל שמיר‪ ,‬לפי אבחנתו המבריקה של יצחק לאור באפריים חוזר לצבא )ולא לאספסת‬
‫של ס' יזהר(‪ ,‬הוא בוטש באדמה‪ ,‬כדרכם של "הגיבורים החיוביים מהקיבוץ" ‪ -‬בקושי זז‪.‬‬
‫מהמשפט המסובך הזה נלמד מעט מזעיר על הקשרים המפותלים לא פחות הקיימים תמטית‬
‫וסגנונית בין מרבית היוצרים בארצנו‪ ,‬אז ומאז‪ .‬בעיקר בענייני דמות ותדמית‪ .‬בשיר דודו ]מאת‬
‫חפר ובוסקוביץ[ מעוטר הצבר הצעיר החייל בבלורית מקורזלת שיער‪ ,‬שובב פרוע‪ ,‬מוכר‪,‬‬
‫ואולי אליפלט‪ ,‬באחד משירי המלחמה המופלאים של אלתרמן‪ ,‬היה חייל באותה פלוגה‪ .‬דודו‬
‫ודאי היה דומה יותר לאבי מאשר לג'ונה‪ ,‬שני תאומי הקצונה המשלימים אהדדי של נתן שחם‬
‫בהם יגיעו מחר‪ ,‬שהבין כבר ב‪ 1950-‬שדמות של חייל אחד איננה מספקת‪ ,‬שהיא פשטנית‬

             ‫וצריך לפצל‪ ,‬ליצור קונפליקט שאינו רק דרמטי‪ ,‬אלא גם הולם יותר את המציאות‪.‬‬

‫הצבר‪-‬חייל במחזה רגיל של יורם מטמור הוא עגלון במרכבת אשליות‪ ,‬ובפירוש אופטימי יותר‬
‫אבל שלילי – איננו "תורם חד‪-‬פעמי לקופסת הקרן הקיימת"‪ .‬אצל דני הורוביץ בצ'רלי קצ'רלי‬

 ‫הצבר הוא‪ ,‬בין שאר דימוייו השואתיים‪ ,‬הכספיים ואחרים ‪ -‬אצבע על ההדק‪ ,‬מרטשת ופוצעת‪.‬‬

                            ‫‪ 70‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גליון ‪39‬‬
   66   67   68   69   70   71   72   73   74   75   76