Page 75 - תיאטרון 39
P. 75
הדמות האפלה המופיעה בתוך כתם האור הפותח את בופור נשארת לעמוד במסגרתה ,שהופכת
לחלק אינטגראלי מכותרת הסרט" :בופור" .רצף הדימויים הממשיך את פתיחת הסרט מדגיש
את מצב כליאתם של החיילים בין קירות המוצב ותעלות הקשר :חייל מגיח לתעלת קשר ,נראה
ככלוא בקוביית בטון; שני חיילים בין שני קירות בטון; מנקודת מבטם מופיע מסוק ,גם הוא כמו
כלוא ,תלוי באוויר ,בתוך מסגרת הבטון .החיילים הם לירז מפקד המוצב ואושרי הסמל
שמגיעים לקבל את פניו של זיו ,החבלן שנשלח אליהם מהארץ .כשהם רצים אליו ולאחר מכן
יחד איתו בחזרה אל בין הקירות ,הם כמו "כלואים" שוב בפריים אפוף עשן ורדוף פגזים ,ממנו
הם "נחלצים" בחזרה אל החלל המגן-כולא של המוצב.
כמו המוצב עבור חיילי הבופור ,כך "הבניין הערבי" -כפי שהגדיר שחם בפתיחת מחזהו -עבור
לוחמי הם יגיעו מחר .המחזה כולו מתרחש בחלל קבוע אחד ,בנין על הגבעה בו התמקם מטה
הכוח .הדמויות כלואות בתוכו מפחד המוקשים ,מתקשרות עם החוץ באמצעות צלילים וקולות
המגיעים באופן ישיר ובאמצעות מכשיר הקשר".הדמויות כלואות בבניין המטה ,בחלל ,ובהווה,
בזמן שנדמה נצחי"" 5 .נתקעת?" שואל לירז את זיו כשהוא מוטל המום אל תוך המוצב ,וכך
נעשה שימוש במילת מפתח מהמחזה שנכתב יותר מ 50-שנה לפני הסרט" :תקועים על גבעה
ממוקשת ,מחכים להוראות" )אלכס ,מערכה ראשונה(" ,מסמרים בלא ראש ,תקועים בעמדות
שלהם" )ג'ונה ,מערכה שנייה( ,ועוד .רעיון זה מומחש בסרט גם באמצעות בובות החיילים
) (mannequinsהמוצבות בעמדות כמצג-שווא לאויב ,ממש "מסמרים בלא ראש".
באופן זה ממשיך ומתעצב בופור בסצנות הנעות מחלל קלאוסטרופובי אחד למשנהו.
הקלאוסטרופוביה מודגשת באמצעות פריימים סגורים ,חללים קטנים וצפופים ,גוונים חומים-
ירקרקים וסימטריה מדוקדקת המחלקת את הפריים באמצעות מיצוב הדמויות והעיצוב
הקומפוזיציוני לחלקים שווים לאורך ו/או לרוחב .הדמויות כלואות לא רק בפריים ,אלא אף
בחלק מסוים שלו .הן מקבילות זו לזו ומאזנות זו את זו במציאות שהולכת ומאבדת את הגיונה
ואת סדרה הפנימי ,ועולמן מתערער כשחבריהן לתמונה נעקרים ממנה בזה אחר זה בכוח
ההפגזות המרעידות את אמות סיפיה .ובעומק הפריים חוזר ואורב הפתח המואר והכוזב ,המוביל
אל חוץ שאינו אלא טבעת חנק נוספת של מטענים ופגזים.
ואכן ,חוסר האונים של החיילים מודגש כאשר הם מגיחים לראשונה אל החוץ האורב ,יוצאים
לצורך נטרול המטען החוסם את הדרך למוצב .הסצנה נפתחת בתנועתם בטור בעומק התמונה,
כאשר בחזיתה נראית אחת מבובות החיילים הנשארות כמובן מאחור .כך ,בתוך הקשר התנועה
הדינמי והאקטיבי כביכול נעוץ הדימוי הסטטי" ,התקוע" .כשהחיילים מגיעים ליעד הם
ממוצבים באותו סדר סימטרי האופייני לסרט כולו :במרכז התמונה ניצבים 3לוחות בטון
ממגנים 2 ,חיילים גוחנים על רקעם משמאל 2 ,עומדים מימין; לאחר מכן חייל באמצע ,וזיו
ולירז עומדים משני צידיו .הם תחומים למעשה על ידי חומת הבטון שיוצרת מסגרת נוספת בתוך
מסגרת התמונה -שוב בחירה אופיינית לסרט המדגישה את צמצום מרחב הפעולה של החיילים.
כשזיו יוצא לבדו ממחסה הלוחות לכיוון המטען הוא נראה בתחילה כבודד בפריים "ריק" ,הולך
על דרך המובילה אל אין .משם מתחלפת התמונה לזווית שונה ,ממנה נראה זיו מוקף כביכול
5זילברשטיין ,ככה צריך לעשות חיילים ,עמ' .53
74ת א ט ר ו ן גליון 39
