Page 79 - תיאטרון 39

‫נכונה כעת עבור אושרי‪ ,‬אך לא עבורו‪ .‬בניגוד לתאורה ששלטה עד עכשיו בסרט‪ ,‬במוצב‬
‫ובמרחב שסביבו‪ ,‬התאורה במבצר היא חמה‪ ,‬צהובה‪-‬כתומה‪ .‬החיילים מבלים בשיחה פתוחה‬
‫ונינוחה בתוך המתחם המוגן באמת‪ ,‬היות שאיש אינו מטווח את האתר העתיק‪ ,‬שכולו אבנים‬
‫בגווני אדמה ופתחים בוהקים‪ .‬לאחר מכן הם יוצאים מתוכו‪ ,‬נצפים מזווית עליונה חריגה כשהם‬
‫ניצבים מעל הנוף המרשים‪ ,‬ורק כשזווית הצילום משתנה הם נראים עומדים על קצה הצוק‪ ,‬על‬
‫פי תהום‪ ,‬והמצלמה עוברת לזווית אלכסונית‪ .‬במסגרת זו מוצגת הפרידה מאושרי‪ ,‬החיבוקים‬

‫והאחווה הפשוטה של הרגע‪.‬‬

‫לירז )אושרי כהן(‪ .‬מתוך מיני סדרת הטלוויזיה בופור‪ ,‬בבימוי יוסף סידר‪) 2009 ,‬צילום יח"צ(‬

‫בסצנה האחרונה בה מופיע אושרי מעורבת דמות נוספת המנוגדת ללירז‪ ,‬למעשה היחידה‬
‫המתנגדת לו מפורשות ‪ -‬דמותו של קוריס החובש‪ .‬קוריס ממלא את תפקיד האנטגוניסט לאורך‬
‫הסרט כולו‪ .‬אם זיו מהרהר על נחיצותו הספציפית של הבופור מול בטחונו המוחלט של לירז‬
‫בכך‪ ,‬ואושרי מציג לו אלטרנטיבה של יחס לחיילים והתנהגות פיקודית‪ ,‬הרי קוריס כופר‬
‫בהיגיון שבבסיס הסיטואציה כולה‪ .‬במובן מסוים‪ ,‬קוריס ממלא את התפקיד שמילאה דמות נוגה‬
‫בהם יגיעו מחר‪ ,‬של הייצוג האזרחי מול ההיגיון הצבאי‪ .‬כבר בתחילת הסרט‪ ,‬כשזיו שואל את‬
‫החיילים אם הם אוהבים את לירז‪ ,‬קוריס עונה‪" :‬מה זה משנה?"‪ .‬לאחר מותו של זיו‪ ,‬כשהוא‬
‫מדבר על כך בכאב ובהתרסה עם שפיצר‪ ,‬חברו לשמירה‪ ,‬הוא חוזר ומאיר בפנס את פניו שלו‪,‬‬
‫את פני חברו ואת בובת החייל "השומרת" לצידם‪ ,‬מחדד את ההשוואה בין שלושתם ואת‬
‫הסתמיות הטרגית של משימתם‪ .‬הוא מערער בגלוי על אופי הפיקוד של לירז‪ ,‬שצריך לדעתו‬
‫להיאבק למען שמירה על שלום חייליו ולא להקריבם למען מטרות צבאיות שמאבדות את צדקת‬

‫‪ 78‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גליון ‪39‬‬