Page 82 - תיאטרון 39
P. 82
תעודת זהות
ישראל החצוי לרוחבו ,כשחציו העליון נמצא מחוץ לפריים .כזכור ,מיד לאחר מכן "נכפלת"
כביכול דמותו באמצעות הטשטוש בינו ובין דמות מפקדו במסדרון החשוך ,כשלרגע נדמה שיש
"שני לירז" )או שמא לירז כמפקד צעיר מול לירז כמפקד בוגר?( .במונחי הם יגיעו מחר ניתן
לומר שמרגע זה לירז חוצה את הקו שבין גישת ג'ונה לגישת אבי ,המוכלות שתיהן בתוכו .הוא
עובר מ"ג'ינה :אני כאן ,נעבעך ,האדם היחיד שהוטל עליו הגורל הארור לחשוב שאנחנו איננו
אלא פרט קטן ובלתי חשוב בתוכנית גדולה" ל"אבי :אם המוקשים יתעקשו לחפש את רגלו של
המפקד -אין מפלט מפני גורל עיוור" ,ומגיע ל"אבי :מפקד אינו מדבר כך" תוך וויתור על "ג'ינה:
מפקד אינו מדבר בכלל" )כל הציטוטים מהמערכה הראשונה ,הם יגיעו מחר(.
מעבר זה בא לידי ביטוי כאשר לירז מופיע במגורי החיילים עם ציודו האישי ,ומתמקם על מיטת אחד
ההרוגים .הוא מתנדב לשמור ראשון ב"ירוק" ,כלומר ,לשים את שמו ברשימת המועמדים למוות.
הראשון שמתנדב אחריו הוא קוריס".יהיה בסדר" ,אומר לירז כשהוא נושא את עיניו אל החיילים
ממקום מושבו על המיטה התחתונה" ,אנחנו נעבור את הלילה הזה" .כששפיצר מגיע להחליף אותו
בשמירה הם נראים הפעם גחונים ודחוקים באותו פריים .השיחה ביניהם היא בהתאם לכך אישית
ובלתי פורמאלית ,כשלירז מעודד את שפיצר ,שאוכל בינתיים סוכריות צבעוניות ,בשאיפותיו
האזרחיות .הדבר האחרון שהוא אומר לו ,היות ששפיצר יהיה הבא והאחרון שייהרג ,הוא "אל תפחד
שפיץ" -אמירה המכוונת לחלומותיו המוזיקליים אך רלוונטית מאד למציאות הנוכחית .את החייל הבא
שאמור לשמור ב"ירוק" הוא כבר פוטר מחובה זו ,נענה סוף סוף לפחד הפשוט שחשים חייליו מתוך
השתתפות והזדהות ,כמו אבי מול חייליו שלמה ואורי בהם יגיעו מחר )והרי שפיצר נהרג מספר דקות
לאחר שהחליף אותו; כמו שאמר אבי" :אין מפלט מפני גורל עיוור"( .כשהוא חוזר לתוך "הצוללת"
חוזר השוט של כניסתו מתחילת הסרט ,כשהפעם אפשר לראות שזהו לירז .דמותו הושלמה והובהרה,
ועימה דמות המפקד על פי הגדרת יוצרי הסרט.
בחלק האחרון של הסרט מופיעים המוקשים .כן ,שוב ממקשים את הגבעה .לא כדי "להגיע מחר" ,כמו
במחזה משנת ,'50וליישב את הגבעה לאחר קום המדינה ,אלא כדי לעזוב מחר ,לתמיד ,תוך החרבה
של מה שנבנה .הברזנט מוסר מפתח המשאית ,במחצית העליונה של הפריים מופיעים המוקשים
שהובאו כדי לפוצץ את המוצב ,ובמחצית התחתונה של הפריים ניצבים החיילים".לא מצליח לדמיין את
זה" אומר לירז -כלומר ,לדמיין את ההר ללא המוצב ,ללא החיילים ,ללא נוכחות צבאית ישראלית,
אלא כהר פורח ושליו .כך גם בהם יגיעו מחר ,הלוחמים "אינם רואים קשר בין המלחמה לחיים
אחריה .המלחמה ,הגבעה וההווה הם בועה מבודדת נטולת הקשר"9 .
בסיום ,לירז הוא אכן זה שמפקד על הבריחה מהבופור .הוא המבשר לחייליו שרגע היציאה הגיע )על
פי הנוהל ששם הקוד האירוני שלו הוא "בחזרה לעתיד"( ,והוא זה שמוריד את השלט המכריז
"המטרה :להגן על גבולה הצפוני של ישראל" .כמו זיו כשניגש למטען הנפץ בתחילת הסרט ,גם לירז
עוזב את מעגל החיילים ועומד לבדו מול "המטען" שנושא השלט ,מוריד אותו מהקיר ומכתפי חייליו,
כפי שרצה קוריס ,שמחייך עכשיו .הוראותיו מהדהדות את אלה של ג'ונה ,שאמר בסיום הם יגיעו
מחר:
9שם ,עמ' .55
גליון 39ת א ט ר ו ן 81 
