Page 78 - תיאטרון 39

‫תעודת זהות‬

‫אם יש גן עדן‪ ,‬העיבוד הבימתי של דפנה לשם לספרו של רון לשם‪ ,‬בבימויו של משה קפטן הוצג‬
‫בהבימה בשנת ‪ .2011‬הספר הוא גם המקור לסרט בופור‪ .‬צילום‪ :‬ז'ראר אלון‬

‫דיכוטומיה נוספת נוצרת בין לירז ואושרי‪ .‬בעוד לירז הוא המפקד המרוחק‪ ,‬הבלתי נגיש‪,‬‬
‫התובעני‪ ,‬שנתפס בעיני פקודיו ובעיני עצמו כחייל צה"ל אולטימטיבי ‪ -‬כלומר "טיפוס ג'ונה"‬
‫במונחי הם יגיעו מחר‪ ,‬הרי אושרי הוא הסמל רך המבע והמבט‪ ,‬הענייני‪ ,‬השוויוני והפתוח ‪-‬‬
‫דמוי אבי‪ .‬כמו ג'ונה‪ ,‬לירז רואה את עתידו ולמעשה את כל הווייתו במסגרת הצבא‪ .‬כמו אבי‪,‬‬
‫אושרי חולם על היום שאחרי‪ ,‬על אהבה ועל חיים אזרחיים‪ .‬אך כאן לירז ואושרי אינם שווים‬
‫במעמדם כמו ג'ונה ואבי‪ ,‬ששניהם קצינים מפקדי מחלקות‪ .‬אושרי נשאר לרוב ברקע‪ ,‬בשקט‪,‬‬
‫גם כאשר מורת‪-‬רוחו ניכרת‪ ,‬בזמן שלירז פועל ומכריע‪ .‬דוגמה לאיפוק בו ניגוד זה בא לידי‬
‫ביטוי היא לאחר שזיו נהרג‪ ,‬כאשר שניהם צופים במוניטור‪ ,‬מתוך המוצב‪ ,‬בדחפור שמפנה את‬
‫השטח ‪ -‬פעולה המדגישה את קורבן השווא של זיו‪ .‬הצילום מראה את לירז במטושטש ואת‬
‫אושרי בפוקוס‪ ,‬לפני שהאחרון יוצא במופגן מהחדר‪ .‬קבלת הדין הקשוחה של לירז מעומתת‬

‫ללא מילים עם הכרתו של אושרי בסתמיות המקוממת של האובדן‪.‬‬
‫שתי הסצנות האחרונות בהן אושרי מופיע מבליטות את ניגודו ללירז באופן ברור יותר‪ ,‬גם אם‬
‫עקיף‪ .‬בראשונה הוא לוקח את החיילים למבצר הצלבני‪ ,‬הבופור עצמו‪ ,‬לטיול פרידה לפני‬
‫שחרורו מהצבא‪ .‬לירז מציע את הטיול אך מסרב להצטרף אליו‪ .‬מבחינתו‪" ,‬שבירת הדיסטנס"‬

‫גליון ‪ 39‬ת א ט ר ו ן ‪77 ‬‬