Page 31 - תאטרון 43
P. 31
מכלי ראשון
חורבות העצם ,עם האחריות שלי ,ונותן הוראה להתפקד מחדש .אבל האחים
לנשק לא רוצים להתפקד .הם עושים כל מיני תנועות מפלצתיות בלסתותיהם,
אבל הם לא מתפקדים .הגנרל פוקד על חמישים כפיפות סמיכה .העצמות
השבירות מתפצפצות ,הריאות מצפצפות ,אבל הם לא מתפקדים! זה לא מרד,
אדוני האלוף? מרד גלוי?
אלוף (לוחש) :כן ,מרד גלוי!
בקמן :הם לא מתפקדים ושימות כל העולם .אבל הם מתלכדים ,הרקובים,
וחוברים למקהלות .מקהלות רועמות ,מאיימות ,עמומות .ואתה יודע מה הם
שואגים ,אדוני האלוף?.
אלוף (לוחש) :לא.
בקמן :בקמן ,הם שואגים! סמל בקמן .ללא הרף סמל בקמן .והשאגה גוברת.
והשאגה מתגלגלת ומתקרבת ,חייתית כמו צעקה של אל ,זרה ,קרה ,ענקית.
והשאגה גדלה ומתגלגלת וגדלה ומתגלגלת! והשאגה נעשית כל כך גדולה ,כל
כך חונקת ,עד שכבר אין לי אוויר! ואז אני צורח ,אני צורח חופשי אל תוך
הלילה .אז אני מוכרח לצרוח ,צרחות מחרידות ,מחרידות .וזה כל פעם מעיר
אותי .כל לילה .כל לילה הקונצרט על קסילופון העצמות ,וכל לילה המקהלות,
וכל לילה הצרחות הנוראיות .ואז אני כבר לא מסוגל לשוב ולהירדם ,כי
האחריות היתה שלי .האחריות היתה שלי .כן ,האחריות היתה שלי .ולכן אני בא
אליך ,אדוני האלוף ,כי אני רוצה סוף סוף לישון שוב .אני רוצה לישון שוב.
לכן ,אני בא אליך ,כי אני רוצה לישון ,סוף סוף לישון שוב.
האלוף :אז מה אתה רוצה ממני.
בקמן :אני מחזיר לך אותה.
האלוף :את מה?
בקמן (על גבול הנאיביות) האחריות .אני מחזיר לך את האחריות .כבר שכחת
את זה לגמרי ,אדוני האלוף? את ה 14-בפברואר? הרי אז באת לעמדה שלנו,
אדוני האלוף ,ואמרת :סמל בקמן .כאן ,צעקתי .ואז אמרת – אז אמרת :סמל
בקמן ,אני מטיל עליך את האחריות לעשרים איש .אתם סורקים את השטח
מזרחית מכאן ואם אפשר ,לוקחים כמה שבויים .ברור? כן ,אדוני האלוף,
אמרתי .ואז יצאנו לדרך וסרקנו .ואני – אני הייתי האחראי .ואז סרקנו במשך
כל הלילה ,ואז התחילו יריות .וכשחזרנו לעמדה ,חסרו לנו אחד עשר איש.
ואני הייתי האחראי .כן ,זה הכל ,אדוני האלוף .אבל עכשיו המלחמה הסתיימה,
29תאטרון גיליון 43
