Page 138 - גג 44
P. 138
עדינה של כלי נשימה /.היא מתבוננת בפנים בפליאה -האם הבחינה קודם לכן באף הנטוי
השואף ונושף דרך הנחיריים את ריח השמיים? האם הבחינה קודם לכן בפה הנותר פעור
למול עצם היותו? האם הבחינה קודם לכן בעיניים העצומות המצפינות בתוכן את סוד
היצירה? האם הבחינה קודם לכן באוזניים הקטנות הללו הנפתחות לרחשי העולם ,כמו
שתי צדפות שנשלו מקרקעית מי הים המלוחים?" ( //עמ' )62
החזרה המרובעת על השאלה "האם הבחינה קודם לכן" מעלה תהייה :האם יש ,ואם כן,
מהי ההצדקה לחזרתיות הזו בסיפור כה קצר?
נראה כי יסוד הזמן ותהליך ההתבוננות הם הממומשים והנוכחים בשאלה זו .הופעתו
מעניינת דווקא בנקודה הזו ,בהקשר לציור המסווג כאמנות שעיסוקה בחלל ,באבחנה
מאמנויות הזמן -שירה ,סיפור ומוזיקה( .לסינג .)1983 ,נדמה כי הפצעתו של יסוד הזמן
היא המכריעה באשר לזהותה של היצירה שלפנינו כסוגה המשתייכת לאמנויות הזמן.
לסינג העמידנו על העובדה שגורמים ומוסכמות של זמן פועלים ביתר אפקטיביות במה
שהוא מכנה 'אמנויות הזמן' .האמנות העכשווית איננה מקיימת עוד את ההפרדה הזו באופן
כה מוחלט ולפיכך שוכללו והותאמו הגדרות אלו במרוץ השנים ,אולם העיקרון היסודי
שהציג לסינג עדיין תקף והחלוקה ,על פי רוב ,נשמרת4.
תפיסת האמנות של דורין מרגלית היא שלמה ורב-תחומית ,היא מתגלמת בצורה בה היא
מתרגמת באופן אפי שיר מטאפיזי ,ההופך לניגון ומתגלם בציור .בקוראי ,אני מצטעקת
לעצמי :איזה יופי! והנה מתחוור לי ברגע ,כי כל אותן דמויות מצוירות מהוות השלכות
של האם המיתית ,וכן ,כן ,ניצחון היופי הוא גם ניצחונה של הנפש.
מכלול הפרלודים המטאפיזיים מתגלה בדיעבד כמנדלה ,כדיוקנה של האמנית כאישה
צעירה וכסיפור חניכה .מסע העיצוב העצמי נפרש באמצעות מספר שלבים הכוללים:
[ 4בחיבורו לאוקון (1983),או בשמו הנרדף על גבולי הציור והשירה ,הבחין לראשונה גוטהולד
אפרים לסינג ,החוקר הגרמני בן המאה השמונה-עשרה ( ,)1729-1781בין שני סוגים של
אמנויות :אמנויות החלל ואמנויות הזמן .אמנויות החלל ,שבהן הוא כלל את הציור
והפיסול ,שהן האמנויות הפלסטיות ,מתייחסות לגופים המייצגים רגע מסוים של הקיום
ונתפסים על ידי הקולט במהירות גדולה .ואילו אמנויות הזמן ,שהן השירה ,ואפשר כמובן
לכלול בהן את הסיפור והמוזיקה ,דורשות מן הקורא או מן המאזין זמן רב לצורך
קליטתן .כמו כן ,הן אינן מייצגות "רגע סוגסטיבי" ,בלשונו של לסינג" ,רגע אחד ויחיד
של העלילה ,שממנו ניתן להבין את מה הקודם לו ומה שבא אחריו" (עמ' ,)101אלא
תהליכים נמשכים הבאים לכלל ביטוי באמצעות הלשון ,ושקליטתם נמשכת לאורך זמן ,או
כדברי לסינג :
"מה שהעין מקיפה במבט אחד ,הוא [הסופר] מונה לפנינו באיטיות ניכרת ,ותכופות קורה
שבהגיענו לסוף התאור כבר שכחנו את ראשיתו [ ]...לגבי העין [הוא כותב] החלקים,
שהיא התבוננה בהם ,הם תמיד נוכחים והיא מסוגלת לעבור עליהם שוב ושוב ,ואילו לגבי
האוזן אבדו החלקים אלא אם כן נחרתו בזכרון" (שם ,עמ' )109
ַּגג גיליון 136 44
