Page 137 - גג 44
P. 137
הנוהם כולו כעס ,ואפילו עד למקום מרבצה המוסתר זה שלושת אלפים שנה של הזאבה
המיניקה את רומא .והם כולם עומדים על ראשם בתוך מסגרות הקנבס הגדולות ,על
קורת עץ גבוהה ,נדים זה לזה כדפדפת אלבום בפרץ רוח קרה וזועפת .מתגרים לשסע זה
את זה עוד ועוד ,מפני פחד הלהב המשמיע תחת ידיה של איני כמתוך פיהוק קולות
פצפוץ של נייר וצבע...וממנו עולה הניגוןO world, I cannot hold thee close enough! ...
" (עמ )54-55
***
פרלוד שלושה עשר' :פני שעווה באדום'
הגדרת הזהות בפרלוד הקודם עלתה במחיר רצח-אם ,לפיכך תחושת החיים המתעוררת בו
קודרת ומינורית .לאחריה ,מפציעה באחד הפרלודים היפים ביותר בספר ,תחושת חיים
שמשית ומאג'ורית .פרלוד 13מתאר את אותה מנדלה -מסעה המאוחר של אלמנה אל
עצמיותה ,בפגישתה עם האנימה שלה .האנימה מסומלת בחפץ שהיא מוצאת -בובת
שעווה אדומה .הפגישה מגולמת בשתי סצנות שונות :הראשונה ,הסיפורית והדרמטית,
מתארת פגישה עם דמות ממשית -חברתה תמר .לשתיים תאווה משותפת -בובת שעווה
אדומה" :כף האצבעות הקטנה שלה הצטלבה ביד אחרת "...תיאור הצטלבות הידיים
מזכיר רגע דומה מתוך "רשימותיו של מלטה לאורידס בריגה" של רילקה :רגע
ההתקדשות של הגיבור כילד ,לכתיבה .ברגע ההוא מופיעה מתחת לשולחן היד האחרת
כשהיא אוחזת בעיפרון האדום ,אותו הפיל הילד ברגע החיוני ביותר של ציורו .בעודו
מגשש תחת השולחן בחיפוש אחר העיפרון ,הופכת הסצנה ספיריטואליסטית:
"הבדלתי בין רגלי השולחן; הכרתי קודם כל בידי המפושקת ,שהתנועעה מעצמה ,דומה
לאיזו חית-מיים ,ובדקה את הקרקע .התבוננתי בה ,יודעני זאת עד היום ,כמעט בסקרנות;
ודומה היה עלי ,כי יודעת היא דברים ,אשר לא למדתיה ,כגון שהיא מגששת פה למטה
מכוח עצמה בתנועות שלא השגחתי בהן אצלה קודם-לכן .עקבתי אחריה ,היאך התקדמה,
הדבר עניין אותי ,ומוכן הייתי לכל מיני גילויים .אבל איך יכולתי להניח ,כי לפתע פתאם
תגיח לקראתה יד אחרת ,גדולה ממנה ,ורזה עד מאד ,שכמותה לא ראיתי עדיין .היא
חפשה באופן דומה מן הצד השני ושתי הידיים הפשוקות התנועעו באופן עיוור זו כנגד
זו( "...רילקה)1972 ,
הזיקה לרילקה מטעימה את תכונת המופשטות המטאפיזית של הפרלודים ,אך לעומת
הטקסט של רילקה ,בו המופשט מופיע כמופשט כמעט ללא מסיכה ,בפרלוד הזה הוא
מגולם באופן ריאליסטי.
לב ההתגלמות של אותו מפגש שני עם האנימה מופיע בחג ההתגלות ,האפיפניה של
הדוברת ,בסוף הפרלוד .חלק זה הוא הלירי ביותר והוא מתעד את תהליך ציורה של
הגיבורה את בובת השעווה ,כשהתבוננותה בבובה נקראת כמעט כהתבוננות במראה.
"איה מאבקת בשרווליה את פסל הדיוקן ומעמידה אותו על השולחן העומד בגן .קרני
השמש המסנוורות של הצהריים בוראות בתוך אדמומיות השעווה נימים דקים ורשת
ַּגג גיליון 135 44
