Page 135 - גג 44
P. 135
"טיפסתי מעלה מעלה ,והנה -כשאצבעותי כמעט נגעו במשטח החלק והגבוה נרתעתי
לפתע /.בגבול חלקלק זה היטשטשו בתוכי ההבדלים בין מעלה ומטה בין עליה לירידה,
בין תהום לפסגה /.קול עמום וחרישי בקש בלשון ציווי -לא לגעת!"(עמ .)29
וזאת לעומת ,הפרלוד השביעי ,'Hommage A Gustav Mahler :המתאר את התהליך
היצירתי של חוקרת רב-תחומית ,שהיא גם כותבת וגם מלחינה .המלחין גוסטב מהלר
מתגלה ליוצרת במהלך ביצוע הסימפוניה הרביעית שלו .סצנה זו מגלמת התקדשות
אמנותית מוצלחת ,כהזדווגות יצירתית קומפוזיטורית מושלמת עם האנימוס הגברי החיובי,
המנגיש ליוצרת את המקומות הלא מושגים ביותר ,אליהם צמאה נשמתה .המפגש הזה
נחווה כמפגש נדיב בין הריון מטפיזי להריון פיזי ונושא בחובו את הזהות העצמית
האנדרוגינית.
"מאז בא אצלי ,לא עזב/....כשהביט בי ,כאילו עם שלם הביט בי ,נודד ומיוסר/.לעתים
התעטף בשתיקה ארוכה שנמשכה חודשים /.חששתי שמא הלך ממני ,אך טען שרוחו רק
התרוממה מעט ,סיירה בעולמות רחוקים .אותם מקומות לא מושגים שנפשי כה צמאה
להם /.אט אט אף הורה לי ,בדרך שאין להעלותה על הכתב ,את סולם תדר הצלילים ,את
הדהוד המרווחים הזכים ,את פמפום ממלכת התחתונים לעומת פמפום ממלכת העליונים,
אבל -מעל לכל לימד אותי כיצד מנגנים ב"קרן הפלאים של הנער" /.כשהיה מדבר אלי
הייתי מרכינה את ראשי במבוכה ,אבל כמו בעקבות סולם שעליו מטפסים מלאכים הייתי
נושאת את עיני לעבר מצחו הרחב ,ומתפלאת כל פעם מחדש על פלומת האור המיפה
אותו ( //".עמ' )31
מילותיה של זמרת ששמעתי פעם ,מיטיבות לבאר מדוע דווקא המלחין המסוים הזה נגלה
לאלטר-אגו של הסופרת הספציפית הזאת:
"מהלר מאפשר דרך העוצמות הצליליות ,המנעדים של הטקסטורה ,התזמור ,להיות
במקום כמעט טרנסצנדנטלי מבחינת החשיבה"...
***
הפרלוד התשיעי 'Hommage A Menashe Bakish' :מציג התגלמות אידילית של
אחדות רוח וחומר בדיוקנו של אמן ,מלחין ,מבצע ומורה לגיטרה ,הניחן בלב צעיר גם
בגיל .78חייו ויצירתו משקפים תנועה מלמטה כלפי מעלה ,מן הפיזי אל המטאפיזי.
בעיניה של הדוברת ,הוא זה המצליח לקרקע את המטאפיזיות של המוזה – זו המשתקפת
ב"פזילה שהאצילה על פני אהובתו האחת יופי מסתורי" ו"באישוניה הינשופיים" של
הדוברת השנייה ,שאף נישאת לו" ,הנמשכים זה לזה כבמטה קסמים"" .וואלה סה
קומסה" הוא מרפה לרגע מאחיזתו בצוואר הגיטרה ואומר" :כל עוד האצבעות נעות ,יש
להמשיך לנגן / ".וכשהוא נוכח לפתע שבן שיחו הוא החתול ,נמלא מתי כעס על
עריריותו חסרת הרחמים" (עמ' .)42
ַּגג גיליון 133 44
