Page 131 - גג 44
P. 131
היכולת להציג את המופשט כמוחשי ולעשות זאת ביופי עצום הוא ההישג הבולט של
דורין מרגלית בספר הפרלודים הזה .בסימבוליזם מרחיק הלכת שלה ,המופשט הוא אכן
ישות פיזיקלית .הוורד המטאפיסי הוא מוחשי וסמלי בעת ובעונה אחת .רב התחומיות
האסתטית והעשירה באה לידי ביטוי בשילוב היבטיה מעולם המוזיקה ,השירה והסיפור
בסיפורים שהאמנות היא לעתים קרובות מושאם .בין אם אלה אמנויות החלל כגון ציור
ופיסול ובין אם המושא הוא אמנויות הזמן -המוזיקה והשירה ,המשמשות כהתגלמות
המופשט .מושג הפרלוד השאול מתחום המוזיקה ,הופך סיפור הנושא שם זה לנושא מטען
מעברי .האיכות שלו כ'מבוא' היא המוליכה את הכותבת ,כמו את קוראיה ,כחוט אריאדנה
במרחב הביניים בין העולמות ,ומעניקה לו ממד עומק שונה בתכלית מן המציאות הפיזית
הגלויה.
***
הפרלוד הראשון ' :אהבה חטופה עם חוצן' הכתוב כסיפור מדע בדיוני ,מתאר אקט
התעלסות עם ממד המופשט בעצמו ,המתגלם כחוצן .המהות והשאיפה האמנותית של
דורין להמחשת המופשט ,עד לכדי פריצת הטאבו -השאיפה הרוחנית להתעלסות עם האל
המונותאיסטי ,עקרון הבריאה עצמו ,הצופן את סוד המעברים ,מתגלמות בקוד האסתטי
של הפרלוד.
"והנה ,באחד הלילות הללו ,כשהירח עמד במלואו וגבעותיו הלבנוניות איימו בכל רגע
לספוג אל קירבן את מי הים המלוחים ואת הנשמות העריריות ,ואצבעותיי ,רועדות,
שיחקו בשרשרת הזהב הדקה התלויה על צווארי ,עליה מונחות כפות מאזניים זעירות -
פרץ מבעד לחלון חדרי אור חזק כקול צווחה /.תרדמה גדולה נפלה עלי /.ובתוך שנתי
חשתי בפנים משולשים הרוכנים מעליי וקרבים אל מצחי ,ובמרכזם שני חללי עיניים ולהם
צורת שקד .לא היה רמז לקשת הגבות ,אלא חוטם מחודד בלבד וזוג שפתים דקות,
משורטטות /.חללי העיניים ננעצו במרווח שבין עפעפיי/.ככל שהעמיקו חדור ,כך חשתי
כיצד הם קולפים ממוחי שכבות דחוסות של עבר /.כל שכבה שהוסרה הוציאה מפי אנקות
רווחה ועונג/.התאהבתי בחללים האפלים הללו ,דמויי השקד ,שלא חדלו מחדור פנימה
ברצועה המפרידה בין שתי עיניי ,וידיי חיפשו בפראות אחר אזור חלציו של האורח
המבורך /...ובתוך שנתי העמוקה שאבתי את החייזר שלי אל תוך גופי ,וכבר לא היה לי
ברור אם אנקות העונג היוצאות מפי מקורן בחלל העילי או התחתי ,ברצועה שבין שתי
עיניי או בין ירכיי/.והייתי לנקב אחד( "//.עמ' )8
המפתיע בסיפוריה של מרגלית ,הוא אותה חוויה טרנסצנדנטלית -חווית המופשט .זו
מתגלמת ביופיים החושני ,השירי ,של הסיפורים הקצרים הללו .יופיים המוזיקלי יוצר
אסופת פואמות טונליות ,מהודקות והרמוניות.
סימטריה הפוכה מעניינת ניתן לראות בין הציטוט 'קול דממה דקה' (מלכים ב') המסמל
את האלוהות המונותאיסטית ,המופשטת לחלוטין ,זו שאסור אפילו לנסות לבטאה בצלם
או תמונה ,לבין הביטוי 'אור חזק כקול צווחה' בפרלוד ,באופן שברור לקורא שהראשון
הוא מראה המקום של האחרון.
ַּגג גיליון 129 44
