Page 134 - גג 44
P. 134

‫"עייפה אני משיחות עם ההולכים על שתיים‪ ,‬על האסתטיקה של ההתאבדות‪ ,‬על‬
‫האסתטיקה של האהבה‪ ,‬על האסתטיקה של המלחמה או על האסתטיקה בכלל‪ .‬הלוואי‬
‫הפכתי‪ ,‬ולו ליום אחד‪ ,‬לצפרדע ירוקה או לזחל משי‪ ,‬לאנפה לבנה או לסוס מדברי‪– ".‬‬
‫"ואני ממוללת באצבעותיי מלים שהאח ברונו הוסאר השאיר לאחר שפרש‬
‫לעולמו‪":‬היאחז בסלעים היציבים‪...‬היאחז בסלעים היציבים‪ ,‬הנותרים באמצעה של‬

                                                                  ‫הערפילית הזאת"‪( ...‬עמ' ‪.)20‬‬

                                               ‫***‬

‫בפרלוד החמישי‪' :‬טעות בשם' מובעת כמיהה מסוג אחר‪ ,‬לגילומו של הרוחני באמצעות‬
‫הגוף‪ .‬הכותבת משרטטת התגלמות מופשט יוצאת מן הכלל‪ ,‬בהנחת המלחין תקליטור‬
‫המשמיע את נגינתו שלו‪ .‬המנגינה משמשת חלופה לסדין הספוג בהפרשות גוף המת טרם‬

                                                                                             ‫מותו‪.‬‬

‫"דומיה כבדה עמדה בחדר‪ .‬דומיה של מישהו לפני מותו‪ /.‬על הסדין היו פזורות מבחנות‬
‫קטנות שצווארן מנופץ‪ ,‬צינוריות דקות וורודות ושקיות ריקות מחמצן ומסוכר‪ .‬הסדין הדיף‬
‫ריח של זרע עם מיני הפרשות ‪ -‬תמצית אנושית זו של ריח נותרה בחלל החדר כדבר מה‬
‫שהיה צריך להיאמר‪ ,‬כצוואה שטרם הספיקו להטביע עליה את חותם האגודל‪ ,‬אך היא‬
‫נשתמרה בכל החפצים‪ ,‬גם המוכרים‪ .‬צוואה זו‪ ,‬הכתובה ללא מלים‪ ,‬היא זו שהשיבה את‬
‫משימת החיים‪ /.‬פייר נרתם אליה כמו שנרתמים אל יצירה נפלאה אשר מישהו הלחינה‬
‫עבורו בלבד‪ ,‬לכלי פריטה בודד וענוג ללא ליווי‪ /.‬בתנועה גדולה הסיר את הסדין מעל‬
‫למיטה‪ ,‬הניח תקליטור שהשמיע את נגינתו שלו והשתרע על הרצפה‪ ,‬על גב מזרן דק‬
‫מצויץ בריבועים קטנים של אדום וכחול‪ /.‬אחרי הכל‪ ,‬מחר יום חדש‪ ",‬הצטחק בליבו‬

                                                                                ‫ונרדם" (עמ' ‪.)26‬‬

                                               ‫***‬

‫הפרלוד השישי‪' :‬סנפלינג על כחול הזקן'‪ ,‬שהספר קרוי על שמו‪ ,‬משולה אמנות הגלישה‬
 ‫על המצוקים לקונקרטיזציה של תחום ותהליך הכתיבה והמצוקים בו הם מצוקי הכתיבה ‪-‬‬

‫"שקלתי האם לרדת בחבל לעבר חלונו הממוקם מול מכתבתו‪ ...‬או לרדת לעבר מרפסתו‬
                                    ‫המבוצרת בזגוגית חומה עבה ומפרידה בינינו‪( ".‬עמ ‪.)27‬‬

‫בתרבות פטריארכלית‪ ,‬בה תחום הספרות נשלט על ידי ההגמוניה הגברית‪ ,‬משתמשת‬
‫הסופרת באגדת "כחול הזקן"‪ ,‬זה האוהב ובו בזמן משמיד את נשותיו‪ ,‬כאמצעי לעיצוב‬

   ‫דיוקן האמנית כאישה צעירה וכאמצעי המגולל את סיפור החניכה של הסופרת כאישה‪.‬‬

‫היוצרת נאלצת להתמודד עם האנימוס היצירתי שלה כאנימוס מדכא‪ ,‬ולפיכך נדרשת‬
‫להתמודד עם הקונפליקט הבלתי פתיר בין האהבה לאמנות‪ .‬בסיפור זה היא ניצלת ממוות‬
‫במחיר כשלון האהבה‪ .‬אולי יש כאן אף פנייה מרומזת‪ ,‬לסופר יצחק אורפז שהיה נשוי‬
‫לשלוש נשים והתאכזרותו כלפיהן‪ ,‬כמקור ההשראה לסיפור הבדיוני הזה‪ ,‬ואף להגותו‬
‫ה"קיומית"‪" ,‬הצליין החילוני"‪ ,‬חשיבה מודרנית ללא הבחנה בין מים עליונים לעומת‬

                                                                                         ‫תחתונים‪.‬‬

                                  ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪132 44‬‬
   129   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139