Page 136 - גג 44
P. 136

‫תיאור זה‪ ,‬הוא הוא ניצחון הרוח על החומר הניכר פה במלוא עוזו‪ :‬בלב ערירותו ולנוכח‬
‫קריסת גופו‪ ,‬הוא מצהיר כי יש להמשיך ולנגן‪ ,‬כפי שרק אמן נגן אמתי יכול לומר‪ .‬זהו‬

                                           ‫כוח עצום‪ ,‬הדומה לשחקן המבקש למות על הבמה‪.‬‬

                                               ‫***‬

‫הפרלוד השניים‪-‬עשר‪' :‬דיוקן של ציירת' מתאר תהליך יצירה של ציירת‪ ,‬תוך שהוא‬
‫מתכתב עם המוטו הפותח את הפרלוד‪" :‬אני חותרת אל לב לבה של העובדה" ועם הבית‬
‫הראשון בשירה של עדנה סט‪ .‬וינסנט מיליי‪' ,‬עולמו של אלוהים'‪ ,‬העולה כניגון הסכין‬
‫של הציירת בשעת עבודתה‪ .‬השיר פותח במילים‪" :‬הו עולם‪ ,‬איני יכולה לאחוז בך מספיק‬

                                                                                           ‫קרוב!"‬

‫‪God's World‬‬
‫!‪O world, I cannot hold thee close enough‬‬

‫!‪Thy winds, thy wide grey skies‬‬

‫!‪Thy mists, that roll and rise‬‬

‫‪Thy woods, this autumn day, that ache and sag‬‬

‫‪And all but cry with color! That gaunt crag‬‬

‫!‪To crush! To lift the lean of that black bluff‬‬

‫!‪World, World, I cannot get thee close enough‬‬

‫) ‪(Edna St. Vincent Millay,‬‬
‫אחד הדברים היפים שסיפור יכול לעשות והפרלוד הזה אכן עושה‪ ,‬הוא לכלול בתוכו את‬
‫ההיבט של הציור בהתהוותו‪ ,‬שהוא אמנות החלל‪ .‬אפשר כמעט לומר עליו שהוא מבצע‬
‫את הציור‪ ,‬כאילו היה יצירה מוזיקלית‪ .‬זו אחת המשמעויות המזכות אותו בזכות להיקרא‬
‫"פרלוד"‪ .‬הסיפור הזה מתאר תהליך אסתטי‪ ,‬תהליך יצירה של ציירת‪ ,‬שתכליתו ידיעת‬
‫העולם‪ ,‬ההופך לתהליך פסיכולוגי של ידיעה עצמית באמצעות מימוש משחקי‪-‬אמנותי של‬

                                                           ‫הפנטזיה על רצח או מותה של האם‪.‬‬

‫הדיאלוג הסוריאליסטי בין הציירת למושאי ציורה הוא החבל הדק לאורכו מתממשות‬
‫ומתגבשות רגע אחר רגע החירות והזהות של האם‪ ,‬ואולי אף של המספרת עצמה‪]...[" :‬‬
‫אני מחליפה כל כך הרבה גדלים ביום אחד‪ ,‬וזה באמת עלול להביא לידי מבוכה" (שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ .)54‬היא כותבת‪ ,‬ודמותה של "עליסה בארץ הפלאות" עולה מיד לנגד עיני‪ .‬עליסה‪,‬‬
‫זו הנלחמת על זהותה‪ ,‬מגדירה אותה כל רגע ורגע בעצם מסעה ובדיאלוגים שלה עם‬
‫המופשט בדמות חתול הצ'שייר‪ .‬עליסה הניצבת אל מול הזמן והמוות‪ ,‬המתגלמים בארנב‬
‫ובמלכת‪-‬הקלפים‪ .‬אותה מלכה‪ ,‬המקבילה לדמות האם בסיפורה של הסופרת‪ ,‬היא‬
‫המאיימת לכרות את ראשה של עליסה‪ .‬אותה אם‪ ,‬היא זו שהציירת חייבת לרצוח בכדי‬

                                                                 ‫לקנות לעצמה זהות ולהתקיים‪.‬‬

‫"מילותיה מתגלגלות בחדר האטליה‪ ,‬מגיעות עד לתנוכי האזניים של העורבים הכחולים‬
‫היושבים צמודים זה לזה על ענף בליל סהר‪ ,‬עד למקום שבת נשות הבוץ והאדמה כבדות‬
‫השדיים והגפיים‪ .‬עד לסוב סוב מחול הלטאות הענקיות הקדמוניות‪ ,‬עד ליריעת הטיגריס‬

                                  ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪134 44‬‬
   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141