Page 133 - גג 44
P. 133
בעלי חיים ,אלא נפש תבונתית מלאה בהירות וצלילות .וזו עיצבה ומתחה את האויר,
הפכה ללהבת-אש ,ובדומה לנשיפה העוברת בשופר" [( ]...אצל :קליינברג)
להבנתי ,הגישור בין רוח לחומר ,מתקיים במערכת התייחסות התופסת את הרוחני כמין
מאוד מיוחד של החומרי .המחשבה הזו מיטיבה להתיישב עם הפרספקטיבה הנטורליסטית
של שפינוזה ועם מונחיו של הרמב"ן המגדיר מדיום פיזיקלי "מאד דק" עבור "אפקטים"
רוחניים .נדמה כי בדיוק במרחב הדק הזה מונחת יצירתה של מרגלית.
***
הפרלוד השני' :כרוניקה של הזולת' מזכיר לי בסגנונו את קפקא ובורחס .המחשת-
המופשט האינסופי ,הנעלם ,זה המתגלם בנגינתו של נגן הצ'לו העייף ,עוברת ממד .ממד
הזמן וחוש השמע ,מתחלפים בממד-החלל וחוש הראייה .המופשט ממשיך קיומו ומתממש
באופן סמלי בדמויות שני הסוסים המחזיקים משמעויות מופשטות רבות :החיים והמוות,
המאגיה הלבנה והשחורה ,הרס ובריאה ,רוח וחומר ,האפוליני והדיוניסי.
מרגלית משרטטת את רב המשמעות בצורת סונטה מילולית דיאלקטית המציגה בו בזמן
תזה ,אנטיתזה וסינתזה ,כשהיופי של מעשה הסיפור המילולי הוא המהווה אחדות
הניגודים ביניהם:
"אך בהגיע שעת החמה לנטות ,הולידו קרני השמש שרצדו על גופו הממורק של הסוס
השחור כתמים חיוורים ,ועל גופו של הסוס הלבן הולידו כתמים כהים .תופעה זו עוררה
בלב השניים איזו אי נוחות ,בלתי נתנת לנו כבני אדם להבנה חד משמעית ואפילו
מסתורית במידת מה .דבר מה התרחש בתודעתם .שני האושפיזין החדשים נודעו לשוני
ביניהם ,סוס דרך זולתו ".עמ' )11
בפרלוד הראשון התגשם הממד המופשט בדמות החוצן היורד אל הארץ ובפרלוד
השלישי ' 'Rebirthingכבר מתחלף האושר ההוא בכאב הגלות ממנו ,כפי שנחווה
בעלילת הלידה מחדש.
"הגוף מתפקע בתוך העור ,נושא לולאות תפרים ,פסק מלכת ,הצטמצם עד כדי קנה
מתכת מוזהב של חליל /.דרך פיותיו הקטנים האזינה למוזיקה שמימית ,שהתפשטה בתוך
חללי הגוף .נעה לאט בין הפלנטות הצבעוניות ,מפנה לעצמה שביל חלבי בין מולקולות
הצליל ,מתמלאת בנצח-אושר /.ומתוך אותה הוויה מתוקה הגיחה סכין כסופה ודרוכה,
שננעצה עמוק בקרום התוף" :מדוע הגליתם אותי?"/מדוע הגליתם אותי ,מדוע הגליתם
אותי/מדוע הגליתם אותה....הדהדה השאלה עד אחרון קימורי היקום( //".עמ' )16
הפרלודים של מרגלית יוצרים אצל הקורא חוויה מצטברת ,כשהצמא לירידת הרוח אל
החומר באופן שאפשר יהיה לחוש בה ,הולך ומתעצם .ניכר הצורך העז של הכותבת
לראות במציאות הגלויה ,באדמה הניתנת למגע יד ,כמקום המגלם את הרוח .רעיונות
אלה מובעים ביופי עצום בפרלוד הרביעי' :מחווה לגאיה האמיצה' ,בו נושאת הכלבה את
שם אלת האדמה במיתולוגיה היוונית – גאיה .באמצעותה מומחשת בטקסט תפיסה
פאנתאיסטית מובהקת ,לפיה האלוהות מצויה בכל.
ַּגג גיליון 131 44
