Page 203 - גג 44

‫ברכה רוזנפלד‬

‫ימים ראשונים במולדת ישנה‪-‬חדשה‬

‫זכורים לי היטב אותם ימים בפולין בהם משפחתנו התכוננה למסע הגדול של חיינו‪ ,‬המסע‬
‫אל ארץ ישראל‪ ,‬ערעץ ישר ָּאעל היו המלים ששמעתי ביידיש‪ .‬ההכנות היו מלוות‪ ,‬לא רק‬

‫בחשש מסוים‪ ,‬אלא בעיקר בהמון תקווה ובתחושה של הגשמת ייעוד‪.‬‬

‫אנחנו‪ ,‬אחותי ואני‪ ,‬לא כל כך ששנו להיפרד מן השכונה‪ ,‬מבית הספר‪ ,‬מן החברים‬
‫ולהגיע אל ארץ שאת שפתה איננו מכירות‪ .‬אחי היה עדיין קטן מדי מכדי להבין‪ .‬אינני‬
‫יודעת אם אחותי נפרדה מחברותיה‪ ,‬אולם אני לא נפרדתי‪ ,‬ידעתי שעלי לשרוף את‬
‫הגשרים‪ ,‬כי אין ולא תהיה דרך חזרה‪ .‬ידעתי שאין אשרות כניסה לפולין למי שעזב אותה‬
‫ונאלץ אגב כך להחזיר את אזרחותו‪ .‬ואיך נפרדים לתמיד? פחדתי מהצפת הרגשות‪ ,‬מן‬
‫הבכי‪ .‬גם לא רציתי להראות לפולנים שאני בוכה מפני שאני עולה לישראל‪ .‬ידעתי‬
‫שלעולם כנראה כבר לא אגיע למעמד הנכסף של "מלכת הכיתה" ו"מלכת בית הספר"‪,‬‬
‫אותו כבר רכשתי והסב לי המון בטחון עצמי‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬המסר הברור של ההורים‬
‫היה שהגירה מפולין ועלייה לישראל הוא המעשה הנכון‪ ,‬אף הנדרש‪ .‬הוריי שמחו לעזוב‬
‫את פולין‪ ,‬ארץ המתים שלהם‪ ,‬ולהתיישב במולדתם האמיתית‪ ,‬מדינת היהודים‪ .‬כך‬
‫שעליתי ארצה מבלי להיפרד מאף אחד‪ ,‬לא מן המורים ולא מן התלמידים ולא מן החברים‬

‫הקרובים ביותר‪ .‬את פרידתי הצפויה שמרתי בסוד‪ .‬הייתי אז בת ‪ 12‬פחות חודשיים‪.‬‬

‫הנסיעה ארצה הייתה ארוכה ומתישה‪ .‬תחילה‪ ,‬כמה ימים ברכבת בלי קרונות שינה‪ ,‬אחר‬
‫כך הפלגה מגנואה במשך שבעה ימים‪ ,‬שאת חלקם עברנו במחלת ים‪ ,‬בחילות והקאות‪.‬‬

‫זאת הייתה אנייה רעועה‪" ,‬ארצה" שמה‪ ,‬בהפלגתה האחרונה‪.‬‬

‫מן האוניה נסענו הישר למעברת בת‪-‬ים‪ .‬את ביתנו המרווח והאלגנטי‪ ,‬עם רהיטי מהגוני‪,‬‬
‫כלי הפורצלן והקריסטלים‪ ,‬החלפנו במיטות סוכנות ופתילייה‪ .‬זה הכול‪ .‬את עששית הנפט‬
‫ואת ארגז הקרח כבר נאלצנו לקנות בכספנו‪ .‬במקום אוכל מבושל אכלנו מקופסאות‬
‫שימורים‪ ,‬לא יכולנו לשאת את ריח הנפט הנשרף בפתיליה‪ .‬אבל הגרוע מכל היה החום‬

‫של חודש אב‪ ,‬כי הגענו בדיוק באוגוסט‪.‬‬

‫אבל היה גם רווח גדול בכל המצב הזה – החופש‪ ,‬החרות המוחלטת‪ .‬יכולנו לעשות כמעט‬
‫כל מה שעלה ברוחנו‪ .‬לא היה סדר יום מתוכנן וקפדני‪ .‬לא היו כללים של "כך יאה וכך‬
‫נאה"‪ .‬היה כאוס מוחלט ושעמום אחד גדול‪ .‬היה לנו חודש שלם להסתגל למקום החדש‬

‫עם אי הסדר שלו עד תחילת שנת הלימודים‪.‬‬

‫מה עשינו אז‪ ,‬אנחנו הילדים? אחי ואחותי היו עסוקים בעיקר במשחקים עם ילדים אחרים‪,‬‬
‫ששיחקו גולות וחמש אבנים וכד'‪ ,‬ודרך אגב גם למדו מעט עברית מן החברים‪ ,‬שאף הם‬

‫עצמם לא כל כך ידעו‪ .‬לעומתם‪ ,‬אבי היה נחוש ללמוד עברית ולימד את עצמו לבדו‪,‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪61 44‬‬