Page 125 - תיאטרון 46

‫‪ ‬‬

‫רבקה איילון‬

‫מרומן להצגה‬

‫תמונתו של דוריאן גריי ואבות ובנים ‪ -‬שתי הצגות‬

‫שהועלו בתיאטרונים הבימה וגשר ב‪ 2017-‬היו עיבודים‬
‫של רומנים שהיכו גלים באירופה במאה ה‪ .19-‬על העיבוד‬

‫והבימוי של יחזקאל לזרוב‪ ,‬שהפליא לעשות‬

‫יחזקאל לזרוב הינו יוצר רב תחומי; נראה שאין מדיום שלא הפליא לעשות בו‪:‬‬
‫כתיבה‪ ,‬בימוי‪ ,‬עיצוב במה‪ ,‬כוריאוגרפיה‪ ,‬בימוי וידאו‪ ,‬וכמובן‪ ,‬משחק וריקוד‪ .‬גם‬
‫סוג היצירות שבחר לביים מגוון‪ :‬הוא אינו מביים מחזות בלבד‪ ,‬אלא גם מעבד‬

‫רומנים להצגות‪.‬‬

‫מה יש ביצירה הרומניסטית שעשוי למשוך במאי להעלותה על הבמה כיצירה‬
‫חדשה? הרומן‪ ,‬ז'אנר מאוחר – ראשיתו בריצ'רדסון‪ ,‬דפו ופילדינג במאה ה‪– 18-‬‬
‫נולד בעיקרו בעולם שחלים בו מעברים מפיאודליזם למחצה לחיים המתבססים‬
‫על שימוש בכסף ועל כלכלה המנוהלת בידי אינדיבידואלים בלא זיקה לייחוס‬
‫אבות‪ .‬ריבוי הקולות הנפגשים והנפרדים ברומן‪ ,‬לעיתים מלידה עד מוות‪ ,‬ואיתם‬
‫גם פרי ׂשת ההיסטוריה המתהווה‪ ,‬מעניקים לבמאי מרחב כמעט אינסופי של‬

‫תובנות שאותן הוא יכול להציג על הבמה‪.‬‬

‫במיוחד נכון הדבר באשר לשני הרומנים שעובדו על‪-‬ידי לזרוב והיו להצגות‬
‫תמונתו של דוריאן גריי )אוסקר ויילד ]‪ ([1900-1854‬ואבות ובנים )איוון‬
‫טורגנייב ]‪ .([1883-1818‬הרומנים תמונתו של דוריאן גריי )‪ (1891‬ואבות ובנים‬
‫)‪ (1861‬עוררו סערות לאחר פרסומם‪ .‬באנגליה הוויקטוריאנית הוחרם ספרו של‬
‫ויילד בשל מה שנתפס על‪-‬ידי חלק מהקוראים כאישור החטא והעמדתו כתנאי‬
‫ליצירה אמנותית )מה שאופייני לעמדתו הכוללת של ויילד(‪ .‬ברוסיה‪ ,‬שבה‬
‫התחולל מאבק בין שמרנות לרדיקליות‪ ,‬נתפס הרומן של טורגנייב כמטיף‬

‫למהפכנות‪ ,‬או גם‪ ,‬להפך‪ ,‬כמ ַשמר הישן‪.‬‬

‫גיליון ‪ 46‬ת י א ט ר ו ן ‪123 ‬‬