Page 128 - תיאטרון 46
P. 128

‫ריבוי הקולות הנפגשים והנפרדים ברומן תמונתו של‬
‫דוריאן גריי‪ ,‬לעיתים מלידה עד מוות‪ ,‬ואיתם גם פרי ׂשת‬

  ‫ההיסטוריה המתהווה‪ ,‬מעניקים לבמאי מרחב כמעט‬
‫אינסופי של תובנות שאותן הוא יכול להציג על הבמה‪.‬‬

‫בהפיכת סדר הזמנים פעל לזרוב בטקסט כבתוך שלו‪ ,‬אבל נדמה לי שויילד היה‬
‫נהנה ממהפך זה‪ ,‬שכן התבטא לא אחת‪ ,‬במיוחד במסותיו "שקיעת השקר"‬
‫ו"המבקר כאמן"‪ ,‬בדבר ההכרח שיש לאמנות בהמצאה חדשה ובהתנגדות לכל‬
‫מקור הקודם לה‪ ,‬ובדבר היופי שרק אליו מחויב האמן‪ ,‬ואשר בלעדיו אין טעם‬

                                   ‫לכל יצירה באשר היא‪ ,‬כולל היצירה הביקורתית‪.‬‬

‫לזרוב יצר בהצגה גם חוויה של הווה נמשך‪ ,‬וזאת באמצעות תנועה מהירה‬
‫ומתמדת על הבמה ו ׂשימת דגש על הגופני ּות‪ ,‬שבה ראה ויילד את הממד החשוב‬
‫בחיים )בפתיחה לרומן הוא כותב‪" :‬כל האמנויות הן פני השטח וסמל כאחד‪ .‬אלו‬

                                     ‫הנכנסים מתחת לפני השטח מסתכנים בנפשם"(‪.‬‬

‫האם אפשר אפוא לומר שההצגה השביחה את הרומן? נראה לי שאכן כן‪ .‬ברומן‪,‬‬
‫שעלילתו מתרחשת על‪-‬פני עשרים שנה‪ ,‬אין די "מקום" לשינויים החלים בנפש‪,‬‬
‫ולפיכך יש קושי להכיר את דוריאן הכרות ממשית – וזו גם חולשתו של הספר‪.‬‬
‫לזרוב החליף את הפן הפסיכולוגי והפן ה ֲהגותי‪ ,‬שאינם בנמצא ברומן‪ ,‬באלמנטים‬
‫סימבוליסטיים המשלימים את החסר‪ .‬הוא יצר ֵמעין מחזמר‪-‬רוק )כמו ׂשיער(‪,‬‬
‫שהריקודים והשירים )הפינק‪-‬פלויד‪ ,‬דויד בואי‪ ,‬הקי ּור‪ ,‬מטליקה‪ ,‬ועוד( נמזגים בו‬
‫כחלק מהאווירה הדקדנטית השוררת מתחת לפני השטח באנגליה הוויקטוריאנית‪-‬‬
‫הפוריטנית‪ ,‬ומבטאים "מרד שפוף" של צעירים נבגדים‪ ,‬שנראה כאילו עולמם‬

                              ‫נגזר על‪-‬ידי דור המחנכים שלא נתן דעתו על עתידם‪.‬‬

‫דוריאן בעיבודו של לזרוב איננו נתון אפוא רק להשפעתו המוחלטת של הנרי;‬
‫הקבוצה החברתית בעלת האמצעים כולה מטביעה בו את חותמה‪ .‬הוא מתגלה‬
‫לעינינו‪ ,‬הצופים‪ ,‬כדמות מטרגדיה קלסית‪ ,‬שגם אם יש לה "נקודות תקווה"‪ ,‬אין‬
‫לה סיכוי לממש אותן ולמנוע את הידרדרותו‪ .‬זווית זו מומחשת יותר בהצגה‬

                        ‫‪  126‬ת י א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪  46‬‬
   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133