Page 128 - תיאטרון 46
P. 128
ריבוי הקולות הנפגשים והנפרדים ברומן תמונתו של
דוריאן גריי ,לעיתים מלידה עד מוות ,ואיתם גם פרי ׂשת
ההיסטוריה המתהווה ,מעניקים לבמאי מרחב כמעט
אינסופי של תובנות שאותן הוא יכול להציג על הבמה.
בהפיכת סדר הזמנים פעל לזרוב בטקסט כבתוך שלו ,אבל נדמה לי שויילד היה
נהנה ממהפך זה ,שכן התבטא לא אחת ,במיוחד במסותיו "שקיעת השקר"
ו"המבקר כאמן" ,בדבר ההכרח שיש לאמנות בהמצאה חדשה ובהתנגדות לכל
מקור הקודם לה ,ובדבר היופי שרק אליו מחויב האמן ,ואשר בלעדיו אין טעם
לכל יצירה באשר היא ,כולל היצירה הביקורתית.
לזרוב יצר בהצגה גם חוויה של הווה נמשך ,וזאת באמצעות תנועה מהירה
ומתמדת על הבמה ו ׂשימת דגש על הגופני ּות ,שבה ראה ויילד את הממד החשוב
בחיים )בפתיחה לרומן הוא כותב" :כל האמנויות הן פני השטח וסמל כאחד .אלו
הנכנסים מתחת לפני השטח מסתכנים בנפשם"(.
האם אפשר אפוא לומר שההצגה השביחה את הרומן? נראה לי שאכן כן .ברומן,
שעלילתו מתרחשת על-פני עשרים שנה ,אין די "מקום" לשינויים החלים בנפש,
ולפיכך יש קושי להכיר את דוריאן הכרות ממשית – וזו גם חולשתו של הספר.
לזרוב החליף את הפן הפסיכולוגי והפן ה ֲהגותי ,שאינם בנמצא ברומן ,באלמנטים
סימבוליסטיים המשלימים את החסר .הוא יצר ֵמעין מחזמר-רוק )כמו ׂשיער(,
שהריקודים והשירים )הפינק-פלויד ,דויד בואי ,הקי ּור ,מטליקה ,ועוד( נמזגים בו
כחלק מהאווירה הדקדנטית השוררת מתחת לפני השטח באנגליה הוויקטוריאנית-
הפוריטנית ,ומבטאים "מרד שפוף" של צעירים נבגדים ,שנראה כאילו עולמם
נגזר על-ידי דור המחנכים שלא נתן דעתו על עתידם.
דוריאן בעיבודו של לזרוב איננו נתון אפוא רק להשפעתו המוחלטת של הנרי;
הקבוצה החברתית בעלת האמצעים כולה מטביעה בו את חותמה .הוא מתגלה
לעינינו ,הצופים ,כדמות מטרגדיה קלסית ,שגם אם יש לה "נקודות תקווה" ,אין
לה סיכוי לממש אותן ולמנוע את הידרדרותו .זווית זו מומחשת יותר בהצגה
126ת י א ט ר ו ן גיליון 46
