Page 126 - תיאטרון 46

‫צילום‪ :‬אייל לנדסמן‬ ‫יחזקאל לזרוב‬

‫הקושי )כמו גם האפשרויות(‪ ,‬העומד בפני במאי הקורא ביצירה ספרותית קריאת‬
‫רפרודוקציה‪ ,‬המחברת בין מבט הסופר ומבטו שלו‪ ,‬הוא הבחירה בין הפרטים‬
‫הרבים ברומן – מהם תיאורי טבע ומהם אירועי היסטוריה וביוגרפיה – וההכרעה‬
‫בדבר דרך הצגתם‪ .‬אמנם תמונתו של דוריאן גריי הינו רומן בעל נופך גותי‬
‫)התמונה כיצור חי המשתנה כאילו היתה ציור של הנפש(‪ ,‬אך שני הרומנים‬
‫כאחד מעמידים במרכזם דמות בתוככי חברה משתנה‪ ,‬והשאלה היא כיצד לייצג‬
‫את הריאליזם באופן שישמר מצד אחד את התנועות האנושיות והחברתיות בנות‬

‫הזמן‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬יברא את העל‪ -‬זמניות הנדרשת מכל יצירת אמנות‪.‬‬

‫באשר לתמונתו של דוריאן גריי‪ ,‬החלטתו המרכזית של לזרוב מפתיעה‪ ,‬ויש בה‬
‫אולי גם לעורר מחלוקת‪ :‬הנחלים‪ ,‬אם נתבטא כך‪ ,‬אינם הולכים אל הים‪ ,‬אלא‬
‫ההפך מזה‪ :‬הים חוזר אל הנחלים‪ ,‬כלומר‪ ,‬הבמאי מציג את סיפורו של דוריאן‬
‫מסופו אל תחילתו‪ ,‬מן הסתם מתוך הנחה שהקורא מכיר את סיפור המעשה‪ ,‬ולא‬

‫יקשה עליו לחבר את התצרף המונח לפניו הפוך‪.‬‬

‫הרומן של ויילד נפתח בדיאלוג המוביל אל ציור התמונה‪ ,‬ממשיך בהתקיימות‬
‫משאלתו של דוריאן לנעורי נצח‪ ,‬בעוד התמונה סופגת את כיעור חייו והזדקנותו‪,‬‬

‫ומסתיים בהיפוך הגותי‪ :‬מות דוריאן המזדקן והתעוררות התמונה ליופי נצחי‪.‬‬

‫לעומת זאת המחזה בעיבודו של לזרוב נפתח באירוע האחרון של הרומן – נעיצת‬
‫הסכין על‪-‬ידי דוריאן בדיוקנו‪ ,‬ואיתה הקמתה לתחייה של התמונה שהתנוולה‬

‫‪  124‬ת י א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪ 46‬‬