Page 242 - סקסמוביל
P. 242
242
נ.ב.
את לא צריכה לבוא לקבל אותי .אני יש לי את הכתובת .אני
יבוא.
אסור להתרגש .אסור להתרגש .בלוח השנה שקיבל מאחד
הנמענים חיפש את התאריך .הוא מעולם לא השתמש בלוח
שנה .חודש אחרי חודש נקרע ונזרק .הנה .אוקטובר.26 .
מחר!
הדוור החליט לנוח לפני הקרב הגדול .את כדורי הפלא הניח
קרוב אליו ואת הדלת נעל והשעין עליה את הכסא
והשולחן .העייפות הפילה עליו תרדמה ברוכה.
באפלולית הבוקר כבר עמד בפינת הרחוב ,מתחת לעץ
הענף ,ממנו נהג להציץ אל הרעפים החסרים בביתה של
זלמה .על כתפו היה שק המכתבים והוא ריק .הרחוב היה
שקט .גם הכלבים עדיין לא התעוררו .רגליו החלשות
התעייפו במהירות .אבל כוח מוזר ייצב אותם .הדוור לא זז.
קרני השמש הראשונות האירו את פצעי הגג ואת הסירפדים
שהטילו צל ארוך על הקירות המקולפים של הבית .תחילה
היה הצל ארוך וחיוור ,לאט תחמה השמש קווים ברורים
והצל הלך והתקצר .בתוך כך החל הרחוב להתעורר לחיים
וחלונות ראשונים נפרצו לבוקר .נביחות של כלבים וקול
התנעת כלי רכב זעזעו את הדוור .שום רעיון לא עלה בדעתו
איך יצדיק את עמידתו בפינה אם יזהה אותו אחד הנמענים.
בשמונה בבוקר יצא הדוור ממחבואו ,אך רגליו לא השכילו
לנוע והוא נפל מלוא קומתו ארצה.
איש לא ראה אותו שכוב ליד העץ הענף והכאבים בחזהו
היו גדולים .הדוור פחד לאבד את הכרתו .אסור שזה יקרה.
במאמצים מרובים מצא את גלולת הפלא והניח אותה
מתחת ללשון .הוא התאושש והצליח איכשהו להתרומם על
רגליו והוא סחרחר ובפיו טעם של ברזל חלוד ,גרר את רגליו
אל ספסל מול הפשפש של הגברת זלמה וצנח עליו
