Page 244 - סקסמוביל
P. 244
244
נושם אינו רק לניפוח מטפחת ולמזון יש טעם המעלה ריר
וריח מופלא המרחיב את מערות האף .את המשאבים
המדולדלים של חייו גייס למטרה אחת :אוקטובר ה26-
והמכתב.
הדוור תקע את ציפורניו בשלבי הספל ונאבק בעפעפיו
שכבדו כעופרת .זלמה הופיעה והיא רכובה על תיק זלמה.
הוא מטפס על כריכת התיק ושניהם טסים למסעדה .הם
אוכלים ,הם שותים קולה ואורנג'דה ,והם צוחקים והם
מאושרים ,והוא מגיש לה את ידו והיא נוטלת אותה והוא
חש בדקירה שמכאיבה לליבו .הדוור התעורר מהזיותיו וכל
גופו שטוף זיעה קרה .החרדה שהייתה לכוח המניע שבה
והתיישבה על כובעו ונגעה במכתב שבכיסו.
אי שם באחת משעות הלילה הבחין במטושטש במכונית
נוסעת לאיטה ,כאילו מגששת .הרחוב היה שומם ורק
פנסים בודדים האירו את העצים המטופחים .האוויר עמד
והעלים קפאו חסרי רוח חיים .אלומת הפנסים של המכונית
קלטה את פניו החיוורות ואת פיו הפתוח לנשום את האוויר
החסר.
המכונית התקרבה ועצרה לידו.
"סליחה" ,שמע קול צעיר .המבטא הזר היכה בליבו בעוד
מכה.
"סליחה" ,אמרה הדמות הגבוהה בצאתה מהמכונית" ,אתה
מכיר זה רחוב ...יהודה?"
"כאן" ,חרחר הדוור .בגופו נסכו כוחות חדשים .שריריו
נדרכו לקרב האחרון.
"כאן?!" השמחה בקולו של הצעיר הכאיבה לו כל כך ,עד
שניסה להתרומם ולפגוע בו עד מוות.
"אולי אתה מכיר ...זלמה רבינוביץ'?"
"כן",
"אולי יודע איפה גר?"
