Page 239 - סקסמוביל
P. 239
239
של הרופא להרבות במנוחה .הוא לא הבין על מה מדובר
הדוקטור .הוא לא רצה לנוח .עכשיו ניסח מכתבים לגברת
זלמה בקצב של אחד בשבוע .לעיתים שלשל אותם בתיבה
ויש פעמים שהגיש לה אותם במו ידיו .גברת זלמה נראתה
מאושרת וגם הדוור.
בגאווה התבונן בכלב שכלא את עצמו מאחורי הסורגים.
הוא לא המהם יותר לבעל המיני מארקט ואפילו לא הביט
לכיוונו כשהגיש לו את הדואר .המכתבים לגברת זלמה היו
מאושרים ואופטימיים ואז עלה בו רעיון נועז יותר מכל
שידע עד כה :להזמין את הגברת זלמה לסעוד אתו צהרים.
כן ...זה מה שיעשה ...את המכתב הרגיל יגיש לה בצירוף
פרח קטן ,אדום ,ואז יאמר לה" :עם כל הכבוד גבירתי ,אולי
תואילי לאכול איתי צהרים?" הוא ילבש את מיטב בגדיו,
יתאים חולצה למכנסיים והם יאכלו .הו ...כמה שהם יאכלו.
הוא ישכח את הדיאטה שציווה עליו הרופא .הוא ישכח את
מר ליבו .לא יהיה איכפת לו למות על המנה שלו ולמולו
הגברת זלמה .ולמה שלא יזמין אותה? הרי התגבר על הכלב,
לא? ואולי ...ואולי ...הו ...זה לא ...זה יותר מידי ...אבל למה
לא? יש לו חסכונות ,יש לו דירה קטנה שאפשר לעשות
ממנה קן ,יש לו פנסיה קבועה ...למה לא בעצם? כשהרעיון
הנורא הזה מתהפך בבטנו שלח את כובע משרד התקשורת
לניקוי יבש.
בבית הדואר קיבל את המכתבים ליום חדש.
"זה לא יכול להיות" ,צרח צרחה איומה שהחרידה את כל
בית הדואר.
"זה לא יכול להיות" ,לחש ולא יסף.
הדוור צנח מלוא קומתו על רצפת האולם והמכתב שהחזיק
בידו התגלגל ממנו והלאה .נדהמים ונבוכים התבוננו כל
עובדי בית הדואר בדמות הגדולה השכובה על צידה ,כשהאף
תומך בה כיתד.
