Page 234 - סקסמוביל
P. 234
234
בפינת הרחוב .לילותיו לא היו לילות ואת ארוחותיו היה
בולע מבלי לחוש את מעט ההנאה שהיה מפיק מהן בימים
כתיקונם .לעיתים כשהיה נזכר בה נדמה היה לו שליבו
עומד להתפוצץ לרסיסים.
ערב אחד ישב הדוור וניסח מכתב בזו הלשון:
אימא יקרה!
עד עכשיו לא כתבתי לך בגלל שאבא לא הרשה .את המכתב
הזה אני כותב לך בלילה .הוא יהיה קצר אבל אני אמשיך
לכתוב לך מהיום הזה והלאה.
בנך האוהב.
הדוור פעל במרץ ובהחלטיות שהבהילו אותו מעט.
ממכתבים שמענם אינו ידוע הסיר בולים מארצות הברית
והדביק אחד מהם על מעטפה אותה קנה בחנות .על גבה
כתב:
לכבוד
הגברת זלמה רבינוביץ'
רחוב יהודה 45
ברגליים מרחפות ,נבוכות ומבוהלות ,אך נמרצות וללא דרך
חזרה הלך הדוור אל גברת זלמה ושלשל את המכתב
לתיבתה החלודה וברח מהרחוב .כשהגיע לביתו מתנשם
ומתנשף מהתרגשות גדולה ומסוכנת מצא שלא חילק גם לא
מכתב אחד .הו !...זה היה נורא .פשע כזה לא ביצע
בשלושים ושבע שנות עבודתו כדוור ברשות הדואר .חולשה
עצומה תקפה אותו ומוטטה אותו לרצפה .הדוור שכב עליה
חסר אונים .זמן רב שכב שם עד שהתאושש.
"הבאת לה מכתב ,אה?" שרקו משקפיו של הבעלים של
המיני מארקט.
"למי?" התבלבל הדוור.
"לזלמה ,מה זה למי?" הסיגריה הכבויה איימה לחדור לאחד
מנחיריו הגדולים של הדוור .הדוור רצה ללכת.
