Page 238 - סקסמוביל
P. 238
238
מול המקל המונף .המקל נחת בכוח רב על צווארו המבהיק
והכלב יילל ורץ כל עוד נפשו בו אל מעבר לסורגים של הגן.
שם ,בטוח יותר ,פתח בסדרת נביחות מהולות בכאב.
הנביחות היו לדוור כשירה בהתגלמותה .הוא אפילו הבחין
בצליל מלא הדרת כבוד.
בהרגשה נהדרת של ניצחון חזר הדוור לביתו .לקראת הערב
יצא לטייל ברחובות .הוא נדהם לגלות כל כך הרבה אנשים
מטיילים כמוהו .כל כך הרבה אנשים ,לחש לעצמו ,כל כך
הרבה .הוא אכל פלאפל ובערב חש ברע .בכוחות אחרונים
זחל אל דלת השכנים ודפק עליה .הוא הובהל לבית חולים
ושם שבה אליו הכרתו.
הדוור התאושש מהתקף הלב בתוך יומיים .אסור לו לחלות
עכשיו ,לא עכשיו! בזריזות חיסל את הפיגור בחלוקת
המכתבים ,ועייף אך נחוש ישב וניסח מכתב נוסף לגברת
זלמה:
אימא יקרה,
מה שלומך? אני מקווה שטוב .לאבא הייתה התקפת לב
קלה .הוא בסדר עכשיו.
הוא היה קצת בבית חולים אבל עכשיו הוא בסדר והתחיל
עוד פעם לעבוד.
בנך האוהב.
קצב חייו של הדוור גבר ,למרות דרישתו החוזרת ונשנית
של הרופא להאט את הקצב ולהרבות במנוחה .הוא טעם
את הפיצה ,ביקר בגן הציבורי והכיר מחדש את הרדיו ורכש
לעצמו מכשיר טלוויזיה .העולמות שברא נעלמו ,תיק גברת
זלמה נמחק והכוננית ,שליוותה אותו כמעט כל חייו
התמוטטה והתפזרה לכל רוח .במלוא ריאותיו נשם את
אוויר הים ורגליו שכשכו בגלים .הם דגדגו את כפות רגליו
וגרמו לו הנאה רבה .אבל ליבו נחלש .את הגלולות בלע
בתאווה ועשה בדיוק כמצווה עליו ,אך התעלם מדרישתו
