Page 235 - סקסמוביל
P. 235
235
"תגיד" ,עצר אותו קולו המלחשש בסוד של הבעלים" ,אתה
יודע ממי קיבלה אותו?"
"לא" ,השיב הדוור באומץ .צלצול הטלפון כיבה את ניצוץ
ההתעניינות בעיניו של הבעלים .הדוור המשיך לעמוד על
מקומו .נעם לו להיות מקור מידע והוא רצה להישאל עוד.
"הם...הם "..הוא כחכח.
אבל הבעלים נעלם אי שם בין מתרסי המצרכים.
תחושה מוזרה ולא מוכרת חלפה ליד ליבו של הדוור .להיות
מקור מידע ...מימיו לא נשאל ,איש לא ביקש את דעתו.
השאלות היחידות שנשאל ,לפי מיטב זכרונו ,היו השאלות
ההן ששאל את עצמו כשיצא מראש הדוורים .זה נחמד
להיות מקור מידע ,חשב הדוור ,וטוב מאד להיות במרכז
העניינים.
גם הגברת לוי גיחכה אליו בחביבות .האם זה בגלל שהיא
יודעת שזלמה קיבלה מכתב? תהה הדוור .גם הכלב הנוראי
כאילו הגביר את נביחותיו .הוא נבח והשתולל והשרשרת
נמתחה ושיניו האכזריות התקרבו אל המכנסיים הכל כך
מוכרים לו .גופו הנטוי של הדוור התיישר ,במטפחת נקייה
מחה את אפו ,כחכח בגרונו ודרש מהגברת לוי ,בהזדמנות זו
שהם משוחחים ,לכלוא את הכלב.
"מה ת'אומר!" הצריחה הגברת לוי" ,זה כלב נחמד וטוב".
"יכול להיות גברת" ,הצדיע הדוור" ,אבל הוא כמעט נשך
אותי".
"זה בגלל שהרגזת אותו בטח".
"לא הרגזתי .בסך הכל הבאתי לכם את הדואר".
"אל תרגיז אותו והוא לא יינשך אותך" ,בכעס חטפה את
המכתבים והלכה לה.
זמן רב עוד יזכור את הרגעים האמיצים שהיו לו בשיחתו
עם הגברת לוי .הם יהיו כאין וכאפס לעומת התעוזה שגילה
כשעמד לבדו ברחוב מול הדוברמן המשתולל .הוא התכופף,
