Page 237 - סקסמוביל
P. 237
237
אימא יקרה.
אני יודע שקבלת את המכתב שלי (אל תשאלי אותי איך).
אני מקווה ששלומך טוב והפנסיה שאבא שולח אליך מגיעה
בזמן.
בנך האוהב.
את המקל שם בשק הדואר עוד לפני שיצא לסיבוב .אם
יתנפל עליו הכלב ישבור את עצמותיו ,כך החליט.
"אדון דוור ,אדון דוור" ,שמע פתאום את קולה.
תחילה הרים את עיניו לשמיים ואחר כך הורידם ארצה
וניער את ראשו.
"אדון דוור" ,הפעם שמע בבירור.
הוא נעצר ושלף את המטפחת .עד שהגיעה אליו היה אפו
נקי ומבריק.
"אדון דוור" ,היא חייכה" ,תודה".
"על לא דבר" ,השיב ללא רעידות בקולו ,השק יציב על
כתפו .הוא הצדיע.
"סוף סוף שניים".
"את רואה? אסור להתייאש".
השד המוכר נדחף לגרונו ודרש לצאת החוצה ולשאול" :את
רוצה משהו מהמיני מארקט?" הוא בלע את השד ופנה
ממנה בבהילות .הוא הספיק להצדיע .רק אחרי שעזב את
הרחוב מצא שלא הגיש לה את המכתב .לא נורא ,לחש
לעצמו .אל משפחת לוי הוא הלך .לא היה בידו מכתב
עבורם .אבל הכלב יצא .הוא ראה אותו עומד ליד גדר
הווילה ,לא קשור .גם הכלב הבחין בו .הכלב התקדם אל
הדוור ללא נביחה .הדוור המתין ומישש את המקל .פתאום
פרץ הדוברמן בשיניים חשופות .בדממה הסתער .אפו של
הדוור לא רטט ורגליו עמדו איתן .ברגע המתאים שלף את
המקל והתכופף לנוכח ההסתערות .הדוברמן בלם ומעצמת
הבלימה החליק ישבנו על האספלט החם עד שנעצר מבוהל
