Page 52 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪52‬‬

‫הם היו ספורים‪ ,‬לא יותר ולא פחות‪ ,‬תמיד היוו את אותה כמות של‬
‫דמויות‪ ,‬לאורך זמנים מרובים‪ ,‬הם היו פזורים ברחבי נותנה‪ ,‬אבל קשורים היו‬

‫בניהם‪ ,‬ולעיתים היו מתכנסים לצורך העצמת דרכיהם‪.‬‬

‫כשאחד מהם הלך לעולמו‪ ,‬נבחר אחר מקרב הרצונאים‪ ,‬שלעולם לא‬
‫היה ידוע מי הוא ולמה בחרוהו‪ ,‬מעין הגרלה אקראית ובלתי תלויה ברצון‪ .‬ומי‬

‫שנבחר והוכנס בסודם הוטמע בניהם והפך באמצעותם לאחד משלהם‪.‬‬

‫והמעשה שהיה כך היה ‪...‬‬

‫זה היה יום בהיר‪ ,‬השמש כבר הנצה את הבוקר‪ .‬אלרנון הרצונאי חי‬
‫בכפר קטן ומקסים בשם חמדיה‪ .‬הכפר הקביל ליער עד עבות ולחופו של אגם‬
‫קטן‪ .‬אלרנון ידע שזהו יומו הגדול‪ ,‬הוא סיים הבוקר את העיבוד והניכוש של‬
‫ערוגות הירק‪ ,‬להן הקדיש תשומת לב מרובה‪ .‬פירות העגבה‪ ,‬שכה היה גאה‬
‫בהם‪ ,‬היו פרי פיתוח והשבחה של שנים רבות‪ .‬הגודל‪ ,‬הצבע‪ ,‬הטעם וזמן‬
‫ההישרדות של הפרי היוו שם דבר בכל הישובים שבסביבה‪ ,‬רצונאים רבים‬

‫היו באים לשוק של חמדיה רק בשביל לרכוש את תוצרתו‪.‬‬

‫את האיך והמה בידע שבגידול העגבה‪ ,‬העביר מראש לזוגו ברמלול‬
‫ולשכניו‪ ,‬כי ידע שהוא אמור לקבל את הידע‪ .‬זה היה התור שלו חיכה מזה זמן‬
‫רב‪ .‬אלרנון הכין את עצמו‪ ,‬ארז תיק גדול מלא בעוגות ומאכלים טובים‪ ,‬פירות‬
‫וירקות‪ ,‬סרבל שחור נוסף להחלפה‪ ,‬לבנים נקיים‪ ,‬סבונים לרחצה‪ ,‬ומכתבי‬
‫ברכה מכל החבורה‪ .‬בצהריים חיכתה לו המסיבה באורחן המקומי בה יפגוש‬

‫וייפרד מחבריו הטובים‪.‬‬

‫הוא היה מעט עצוב‪ ,‬עיניו השחורות והגדולות היו רטובות רוב הזמן‬
‫מהצער של העזיבה‪ .‬אבל שימח אותו לדעת שלאחר זמן שיהיה נכון רק בעיניו‪,‬‬

‫יחזור אליהם ויעניק להם מידיעותיו החדשות ומתבונתו הבנויה‪.‬‬

‫אלרנון נפרד מברמלול‪ ,‬אשר אמר לו שיגיע מאוחר יותר לאורחן‪ .‬הוא‬
‫אמר לו שיעזוב את התיק הגדול והוא יבדוק בשבילו אם משהו חסר‪ ,‬בכוונה‬

‫נסתרת להטמין בו מתנות קטנות ומשמחות לכשיפתח את התיק ויברור בו‪.‬‬