Page 53 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪53‬‬

‫האורחן היה מבנה גדול ועגול העשוי מעץ‪ .‬גגו היה כעין חרוט מובנה‬
‫מלוחות אבן לבנה ומבהיקה שהחזירה את אור השמש החזק‪ .‬חלונות גדולים‬
‫סבבו אותו‪ ,‬ובחזיתו היו עמדות ישיבה מרובות עם שולחנות וכסאות‪ ,‬שנועדו‬
‫בעיקר לתקופת הקיץ‪ ,‬הבניין היה מעוטר בציורים ובפסלי חיות מגולפים בעץ‬

‫שהיו מוצמדים לקירותיו החיצוניים‪.‬‬

‫ההמולה הייתה רבה‪ ,‬עשרות מחבריו של אלרנון היו ישובים וליבם‬
‫שמח במשקאות שבעל האורחן נתנלול מזג ביד רחבה‪ .‬על אחד מהשולחנות‬
‫התנועע וקפץ רצונאי צעיר‪ ,‬ולכשראה את אלרנון מתקרב‪ ,‬ניתר מהשולחן ורץ‬
‫אליו והוביל אותו בשמחה לשולחן‪ ,‬כולם רעשו ודיברו בו זמנית‪ ,‬ואלרנון‬
‫הצטרף לחוגגים שחיבקוהו‪ .‬זוגו הגיע נושא את תיקו הגדול של אלרנון‪ ,‬הניחו‬

‫בצד והצטרף ללגימת המשקה עם החוגגים‪.‬‬

‫לפתע הרים את קולו נתנלול ושר בקול בריטון גבוה ורם כראוי לאירוע‬
‫״שקט כאן‪ ,‬הכול מוכן‪ ,‬לנאום של אלרנון מכובדנו הוא ויקירנו‪ ,‬הסכיתו האזינו‬

‫ושמעו‪ ,‬כי את דברו יאמר‪ ,‬ואתם תבורכו״‪.‬‬

‫אלרנון שהכיר את הנוהל‪ ,‬שהיה ידוע לו עוד מימים ימימה‪ ,‬ידע מראש‬
‫שעליו להכין את הנאום‪ ,‬וידע שאסור יהיה להפריע לו בזמן שדיבר‪ .‬קבלת‬
‫הידע היא לא דבר שכל אחד עובר‪ ,‬אבל העברת הידע כ״יודע״ לחבריו הייתה‬
‫המשימה שלו לכשידע‪ .‬הוא ידע יותר‪ ,‬ותמיד יספק את התשובות‪ ,‬כי הוא וכמה‬

‫אחרים כמותו הם המקור להמשך‪ ,‬וההזנה בניהם תהיה תמיד הדדית‪.‬‬

‫אלרנון נעמד על הכסא‪ ,‬זקוף ובוטח‪ ,‬יישר את קפלי סרבלו‪ ,‬הסית תלתל‬
‫סורר ממצחו‪ ,‬ופתח בנאום ‪:‬‬

‫״אני עומד לפניכם‪ ,‬נרגש ומצפה‪ ,‬וידוע לי מה הולך אני לעבור‪ ,‬הן‬
‫ציפיתי לזה בכליון עיניים‪ .‬כידוע לכולכם‪ ,‬היום הזה אכן הגיע‪ ,‬ונעשה לי עצוב‬
‫פתאום לעזוב אתכם‪ .‬דמעות רבות הזלתי‪ ,‬מחשבות וחלומות עברתי‪ ,‬ולא‬
‫אשקר ולא אכחיד ואגיד שאני יודע מה שאעבור‪ .‬אני מודע לכך שזה חשוב‪,‬‬
‫ואני יודע שנבחרתי להיות ״יודע״‪ ,‬ואכן אני מודה על כך‪ .‬כי אני זה שצריך‬