Page 55 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪55‬‬

‫פרק ‪ - 10‬שאלות?‬

‫השעה הייתה ארבע ורבע‪,‬‬
‫אנני הייתה עייפה‪ .‬הריכוז הגדול‬
‫שלה לאורך זמן ממושך‪ ,‬סחט מגופה‬
‫הקטן כוחות‪ ,‬היא השתרעה על‬
‫הספה עם כרית למרשותיה‪ ,‬ואמרה‬
‫לי ״סבא זה נורא מעניין מה שקורה‬
‫או שקרה שם‪ ,‬אתה לא חושב ? זה נחמד שהרצונאים הם בגובה שלי‪ ,‬לא ?״‪,‬‬
‫לא כל כך הבנתי‪ ,‬איך הילדה‪ ,‬שמספרת את הסיפור או האגדה‪ ,‬היא בעצמה‬
‫כאילו מקשיבה לסיפור שמגיע ממנה‪ ,‬ממש לא קלטתי איך זה קורה‪.‬‬

‫״אנני מתוקה שלי‪ ,‬אני יכול לשאול אותך מספר שאלות ? אבל אני רואה‬
‫שאת קצת עייפה‪ ,‬אולי אכין לך קודם משהו לאכול ולשתות ?״ קמתי וליטפתי‬

‫את ראשה החמוד‪.‬‬

‫הילדה המשיכה לנמנם קלות‪ ,‬אני הלכתי למטבח והכנתי לה שוקו וטוסט‬
‫עם ריבה וגבינה‪ ,‬מאכל שכה אהבה‪ .‬כשהגעתי לסלון הילדה כבר הייתה ישובה‬
‫וזקופה על הספה‪ ,‬ופניה אומרים שהיא רוצה לדבר‪ ,‬הילדה אכלה ושתתה ותוך‬

‫כדי אמרה לי ״אני מקשיבה״‪.‬‬

‫״את לא הכרת את מה שסיפרת לפני כן ? נכון ?״ שאלתי בתמיהה‪.‬‬

‫״לא סבא‪ ,‬לא ידעתי‪ ,‬ברגע שאמרתי לך שאספר הרגשתי משונה‪ ,‬כאילו‬
‫הייתי מעין שדרנית של משהו קיים בי בזמן שסיפרתי לך‪ ,‬ראיתי את הדמויות‪,‬‬
‫הרגשתי את הצלילים והקולות‪ ,‬ועברתי לעולם אחר‪ .‬זו בודאי ״היא״ שגרמה‬

‫לי לספר לך״ אמרה בפנים רגועות‪.‬‬

‫״ואת יודעת מה ההמשך שאת הולכת לספר לי ?״ שאלתי‪.‬‬

‫״לא סבא‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬זה כאילו ״היא״‪ ,‬בזמן הסיפור‪ ,‬מעבירה לי את‬
‫מה שעלי להגיד‪ ,‬נורא משונה נכון ?״ ופניה הרצינו שוב‪.‬‬