Page 57 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪57‬‬

‫הקטנה‪ .‬כך שגם לי וגם לאשתי היא הייתה מאוד חסרה‪ ,‬שמחנו על בואה‪ ,‬גם‬
‫אנני פשוט אהבה אותה ותמיד הייתה הרמוניה יפה בינה ובין מיקה מאז‬

‫שנולדה‪.‬‬

‫אשתי אמרה לי שהיה לה יום די מעצבן‪ ,‬הפגישה שלה עם מספר‬
‫סטודנטים‪ ,‬לקפה של בוקר שישי‪ ,‬השתבשה לאחר דין ודברים עם אחדים‬
‫מהם‪ .‬הם טענו כי יש לה אופי מגמתי מדי בגישה שלה‪ ,‬והם בתור תלמידיה‬
‫מבקשים ממנה יתר גמישות ‪ -‬אישית ידעתי שאשתי מכוונת מדי למטרותיה‪,‬‬
‫ודעות מנוגדות לה פשוט נפסלות על הסף‪ .‬היא כאשת חינוך בכירה חוסר‬
‫הפניות שלה לפעמים הייתה בעוכריה‪ ,‬לא הגבתי רק הקשבתי לה והנהנתי‬

‫בראשי להבנה‪.‬‬

‫״את רוצה לרדת ? לעבור את החוויה שוב פעם ?״ הצעתי‪ ,‬״אוי‪ ,‬שכחתי‬
‫מזה לגמרי״ ענתה לי פתאום בשמחה ״כן בטח‪ ,‬בוא עכשיו״‪.‬‬

‫ידעתי שרק טוב יכול לצאת מזה‪ ,‬זה ירגיע אותה ואולי ישתול בה יתר‬
‫אופטימיות‪ ,‬טיפול בנחמדות לעולם לא הזיק לאף אחד‪.‬‬