Page 62 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪62‬‬

‫פרק ‪ - 12‬אלרנון‬

‫יום ראשון ‪ -‬שוב‬
‫צהריים‪ .‬הלכתי לגן לאסוף את‬
‫הילדה ‪,‬היא קיבלה אותי‬
‫בצהלה אמיתית של ברוך‬
‫הסבא האובד‪ ,‬הגננת סילי‬
‫עצרה אותי וביקשה ממני‬
‫לשוחח איתי שוב‪ ,‬אנני נעמדה בצד מחכה בסבלנות אשר לא הייתה כל כך‬

‫אופיינית לגילה‪.‬‬

‫״אני לא יודעת מה קורה?״ אמרה סילי‪ ,‬״אנני שלך הפכה להיות הדמות‬
‫השולטת בגן‪ ,‬הילדים פשוט מחכים רק לה‪ .‬כל הפעילויות האחרות שלנו נעשו‬
‫חיוורות לעומת העניין של הסיפורים שלה‪ ,‬אפילו אני והסייעת שלי יושבות‬
‫מרותקות ומקשיבות לה‪ .‬איזה בגרות‪ ,‬איזה דמיון‪ ,‬פשוט מדהים״ המשיכה‬
‫וניגשה לאנני וליטפה את שיערה‪ ,‬אנני חייכה אליה‪ ,‬לקחה את ידי‪ ,‬לא נתנה‬
‫לי את ההזדמנות לענות לגננת‪ ,‬פלטה להתראות מאולץ‪ ,‬ופשוט גררה אותי‬
‫הביתה כמעט בריצה ותוך כדי התלהבות‪ .‬״אנחנו צריכים להספיק כמה שיותר‪,‬‬
‫הרי הפסדנו יום שלם‪ ,‬כי אלרנון כבר צריך לצאת לדרך בשביל לקבל את‬

‫ה״ידע״‪.‬״‬

‫הרגעתי אותה ואמרתי לה שקודם נאכל ארוחת צהריים‪ ,‬לא שהיה יותר‬
‫מדי במקרר‪ ,‬כי מחר שוב עלי אולי לבשל‪ .‬הגענו הביתה הושבתי את הילדה‬
‫המתרגשת במטבח ואכלנו מזון מהיר אבל מזין כמו נקניקיות חתוכות בסלט‬

‫תפוחי אדמה ‪ -‬תאמינו לי שזה טעים להפליא‪.‬‬

‫״איך היה אתמול עם אבא אימא ומיקה בקרקס ?״ שאלתי‪ ,‬״היה כיף‪,‬‬
‫אבל לא היו שם חיות סבא‪ ,‬רק סוסים ולוליינים‪ ,‬נורא רציתי לראות אריות‬
‫קופצים דרך חישוק בוער״ הפסקתי אותה ״אנני בחייך‪ ,‬את ילדה גדולה‬