Page 61 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪61‬‬

‫עליתי מיד למעלה‪ ,‬אשתי שכבה במיטה וחייכה אלי‪ ,‬״נבונה הקטנה‬
‫שלנו‪ ,‬לא ? אני בטוחה שחשבת שההרפתקה הנחמדה הזו שלך איתה תיגמר‪,‬‬
‫כי לספר למיקה זה כמו בערך לספר לכל העולם״ אמרה וחייכה‪ ,‬הכרתי את‬
‫ביתי מיקה‪ ,‬היא חברותית להפליא ולפעמים חשבנו שזו היא שבעצם המציאה‬
‫את ה״רשת החברתית״ שנקראת פייסבוק‪ ,‬ובעצם הצוקנברג הזה חייב לנו‬

‫הרבה תמלוגים‪.‬‬

‫למחרת בשעות הבוקר אשתי הלכה למועדון הספורט לשרוף מספר‬
‫קלוריות מהשבוע האחרון‪ ,‬ואני ישבתי בסלון והעלתי בכתב את כל סיפור‬
‫האגדה כפי ששמעתי מאנני‪ ,‬הילדה תצטרך כנראה לערוך ולהוסיף פרטים‬

‫ששכחתי או לבטל פרטים שהוספתי בכדי להעשירו‪.‬‬

‫לקראת הצהריים‪ ,‬הסתבר לי שהזמן עבר כמו טיל‪ ,‬אשתי הגיעה‪ ,‬אכלנו‬
‫התארגנו ונסענו לברונואים ‪ -‬החיים ממשיכים‪ ,‬ובינינו הם לא רעים בכלל‪.‬‬
‫בשעה שלוש לערך התקשרתי לביתי לשאול איך הולך להן‪ ,‬ושמעתי שאגות‬

‫צהלה של המוני ילדים קטנים ברקע ‪ -‬נרגעתי‪...‬‬

‫השעמום אצל דן וג׳ואי הברונואים היה מושלם‪ ,‬דיברנו על פוליטיקה‬
‫על מכוניות ועל חינוך הילדים‪ ,‬וכמובן על טלוויזיית שישים האינץ' הטובה‬
‫ביותר בעולם של דן‪ ,‬מעניין איך אפשר לדבר על דבר כל כך בנאלי במשך‬

‫יותר משעה‪.‬‬

‫נפרדנו בחיבוקים‪ ,‬ובואו לבקר‪ ,...‬ונסענו תוך כדי רכילות רעת לב על‬
‫כל הנוכחים‪ ,‬כמו שצריך‪ ,‬קתרזיס אמיתי‪ .‬יום שבת נגמר‪ ,‬וטוב שכך‪.‬‬