Page 59 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪59‬‬

‫גם על מי שעולה על המשטח‪ ,‬היא מקבלת מעין דיווח על מה שקרה ומה‬
‫שיקרה‪ ,‬העסק כפי שאמרתי ממשיך להיות מרתק‪ ,‬לאיזה מרחק של ידע נגיע‬

‫בחלום הממומש הזה ?‬

‫ואז אשתי זרקה לי שאלת פצצה ״רגע‪ ,‬רגע‪ ,‬בעצם מהם החלמונאים ?״‬

‫״זוהי אגדה שאנני מספרת לי‪ ,‬בעידודי‪ .‬את יודעת שהילדה עם דמיון‬
‫פורה מאוד‪ ,‬היא המציאה עולם מלא דמיון עם גמדים שיש להם פנים עגולים‬
‫ולבנים ועיניים שחורות וגדולות‪ ,‬את רוצה שאמשיך לספר לך ?״ אמרתי שפני‬
‫משדרות אולי את לא רוצה‪ ,‬אשתי כמובן ביטלה אותי בהינף יד‪ ,‬״אין לי כוח‬
‫לסיפורים כאלה‪ ,‬פעם אחרת אולי‪ ,‬אתה בחופש ואני לא להזכירך״ ‪ -‬נישקתי‬

‫אותה‪ ,‬איזה מזל שהיא חסרת סבלנות‪...‬‬

‫חייכתי חיוך גדול ורגוע‪ ,‬״שוב היה לך כף נכון‪ ,‬בואי ונעלה למעלה‪,‬‬
‫כבר שמונה ועשרה ונורא מאוחר״ צחקתי‪ ,‬״הזמן הרי לא זז על הזכוכית וזה‬
‫ממש נחמד‪ ,‬אפשר להעביר שעות של כף באין זמן״‪ ,‬אבל אין לי זמן לעשות‬

‫את זה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪...‬‬

‫"ורק עוד דבר אחד‪ ,‬לפני שאנחנו סוגרים את היום‪ ,‬אני מקווה שלא‬
‫שכחת‪ ,‬מחר אנחנו נוסעים‪ ,‬הבטחנו למשפחת ברונו שנגיע לחנוכת הבית‬

‫שלהם‪ ,‬עליו עבדו מעל ארבע שנים״ הזכירה לי‪ ,‬ופני נפלו‪.‬‬

‫התפלצתי‪ ,‬״ומי יהיה מחר עם הקטנה וההורים שלה ומיקה ?״ ולעצמי‬
‫חשבתי שאני מוכרח לדעת את מה שקרה לחלמונאים‪ ,‬ממש אסון‪ ,‬ולמי אכפת‬

‫מהבית של הברונואים‪ ,‬כאשר המתח בעיצומו‪.‬‬

‫״כן‪ ,‬מחר יום שבת להזכירך‪ ,‬ומיה ומייקל ומיקה לוקחים את הקטנה‬
‫לקרקס שהגיע לעיר‪ .‬אני חושבת שאתה נהדר עם מה שאתה עושה עם אנני‪,‬‬
‫אבל הפסקה קצרה קצת לא תזיק לך״ הדגישה והחלה להסתדר לקראת סגירת‬

‫היום‪.‬‬